הלקח של שמחת תורה: לתת מקום למורכבות

לקראת חג שמחת תורה, הכותבת מבקשת להתייחס לתחושות המעורבות המלוות את החג בשנתיים האחרונות, ולקראת השנה הנוכחית, מציעה גישה של "אמונה" המתמודדת עם אי-ודאות.

המאמר נפתח בתיאור אירוע דרמטי שאירע בטיסת פליי דובאי, בה נקלעו 174 נוסעים לסכנת חיים לאחר שתקפו נוסעים את הטייס. המטוס נחת לבסוף בשלום בסעודיה. הכותבת מציינת כי למרות ההסברים המקצועיים לאירוע, נותרה תחושת פליאה מול מה שיכול היה לקרות ולא קרה, ומכאן מתחילה האמונה.

בהמשך, מובא סיפור על בקשתם של שייח'ים מדובאי ואבו דאבי מהרב יוסף צבי רימון למסור שיעור על "יד ה' במלחמת התקומה", מתוך התפעלות מהצלחות ישראל. הכותבת מציינת כי לעיתים קשה לנו, החיים בתוך הסיפור, לראות את מה שזרים מבחינים בו.

הכותבת טוענת כי לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, לא ניתן לדבר על שמירה מבלי לזכור את מי שלא נשמרו, וכי אמונה אינה הידיעה שהכל יהיה טוב, אלא האומץ לחיות עם אי-ודאות. היא משווה זאת לסיפור העקדה, בו אברהם אבינו נדרש לפעול בתוך סתירה מבלי לדעת את סופה, כפי שמצטטת את הרב זקס: "אמונה אינה ודאות, אמונה היא האומץ לחיות באי-ודאות".

לקראת החג, הכותבת קוראת שלא להפריד בין הטוב לרע, בין השמחה לזיכרון, אלא לאפשר למורכבות להתקיים. היא מציינת כי שמחת תורה חל ביום בו התרחש האסון לפני שלוש שנים, וכי יש לאפשר לנפש להכיל את המורכבות הזו, לשבת בסוכה בארעיות, ולהתפלל שגם בתוך אי-הידיעה לא נהיה לבד.