החרם ההולנדי על יו"ש: לא סוף העולם, כן סופו של עידן

הולנד החלה לאכוף איסור על ייבוא מוצרים מיהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורמת הגולן, שהחל ב-22 בספטמבר. בנמל התעופה סכיפהול הוצבה משטרה צבאית לבדיקת נוסעים מישראל, ומוצרים כמו יין מרמת הגולן, תמרים מהבקעה ושמן זית מגוש עציון מוחרמים. סוחרים שיובאו על עבירה זו צפויים לעונש של עד שש שנות מאסר.

צעד זה מצטרף לאיסורים דומים שהוטלו על ידי אירלנד, ספרד, בלגיה, בריטניה, צרפת וקנדה. ישראל הגיבה בחריפות, דרשה מישראל להחזיר את התעודות הדיפלומטיות של נציגיה ברמאללה וסגרה את הקונסוליה הבריטית בירושלים. היחסים בין ישראל להולנד ואירופה נמצאים בשפל.

הנזק הכלכלי מהאיסורים מוערך בכ-89 מיליון דולר בשנה, פחות מ-0.2% מסך הסחר בין האיחוד האירופי לישראל. הנזק העיקרי הוא מדיני וסמלי, ונובע משינוי באסטרטגיה האירופית נגד ישראל. בעבר, ישראל נשענה על יכולתה לחסום החלטות משמעותיות באיחוד האירופי באמצעות וטו של מדינה אחת. כעת, מדינות כמו הולנד ובריטניה עוקפות את המנגנון הזה ופועלות באופן עצמאי.

השינוי בהולנד מוסבר במספר גורמים: היעלמות העוגן הימני (מפלגת חירט וילדרס) מהממשלה, לחץ ציבורי גובר בעקבות המלחמה בעזה, תזמון פוליטי לפני בחירות, והפיכת ההתנחלויות למטרה קלה וזולה להפגנת עמדה בינלאומית מבלי לפגוע בסחר המשמעותי עם ישראל. הממשלה ההולנדית הנוכחית ירשה את האיסור מהממשלה הקודמת, והוא צפוי לפקוע בעוד שלוש שנים אם לא יעוגן בחוק.

המאבק נגד ישראל באירופה הפך לשביר יותר, שכן החלטות של ממשלות בודדות תלויות בבחירות ובלחץ ציבורי, בניגוד להחלטות האיחוד האירופי שקשה יותר לבטל. האסטרטגיה הדיפלומטית הישראלית צריכה להתגמש ולהתמקד גם במפלגות מרכז אמביוולנטיות, ולא רק בממשלות אוהדות, כדי להתמודד עם שינויים פוליטיים במדינות השונות. למרות שהמצב הנוכחי אינו מבשר טובות לטווח הקצר, דיפלומטיה מוקפדת יותר עשויה להביא לשינוי מגמה בטווח הארוך.