בסופו של דבר, אין לנו אלא אותנו

בבוקר יום חמישי, כשטיסת FZ1073 של פליי דובאי הפעילה קוד מצוקה 7700 מגובה 34 אלף רגל, חש רבים מהישראלים, גם כאלה שלא היו על המטוס, הזדהות עמוקה ותחושת סכנה משותפת. הכותב מתאר כיצד אירוע דרמטי זה, שבו המטוס הסתחרר וסטה ממסלולו, גרם לעם שלם לחוש את המתח והפחד כאילו היו על המטוס עצמו, נאבקים על חייהם לצד הנוסעים הישראלים.

המאמר מציג תמונה של עם ישראל, המורכב מקבוצות שונות ומפולגות ביום יום, "ביביסטים", "קפלניסטים", "משיחיסטים", "הייטקיסטים", חרדים וחילונים, אך ברגעי מצוקה אמיתיים, כמו זה של טיסת פליי דובאי, מתאחדים כגוש אחד. הכותב מדגיש כיצד ברגעים אלו, הפילוגים נעלמים, ומופיעה תחושת אחווה, תפילה משותפת, והבנה ש"אין לנו אלא אותנו".

עם זאת, הכותב מביע צער על כך שהתחושה המאוחדת הזו, המכונה "טיסת הגיבורים", היא זמנית וחולפת במהירות, במיוחד כאשר פוליטיקאים מנצלים את המצב לטובת קופון פוליטי, כפי שקורה לקראת בחירות. הוא משווה זאת ל"טיסת השוקולד", המייצגת את המצב היומיומי של פילוג ושנאה פנימית, ומביע תקווה שהעם יצליח לשמור על אחדותו גם בימים שגרתיים, ללא קוד מצוקה שיכריח אותם להתאחד.