העיניים אל הקלפי: כך הפכו הבחירות בישראל לדרמה הכי גדולה בעולם הערבי

הבחירות הקרבות בישראל זוכות לתשומת לב חסרת תקדים בעולם הערבי, כאשר כלי תקשורת רבים עוקבים אחר המתרחש במדינה בדיוק רב, המשתווה לזה של אסטרטגים ישראלים. ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במרכז דיין, מסביר כי הסיקור חורג מדיווחים כלליים וכולל ניתוח מעמיק של המפה הפוליטית, הבדלים אידיאולוגיים בין מועמדים, וזרמים חברתיים. פרסומים כמו גיליון מיוחד של העיתון הסעודי "אל-מג'לה" המוקדש לבחירות, הכולל פרופילים של פוליטיקאים וניתוח של זרמים פוליטיים וחברתיים, מדגימים את רמת העניין והבקיאות.

העניין הערבי נובע מהבנה עמוקה שהבחירות בישראל עשויות להשפיע באופן ישיר על יציבות המזרח התיכון. בעוד שמדינות בקשרים עם ישראל נוקטות בסיקור מאופק, כלי תקשורת המזוהים עם ציר ההתנגדות מציגים נרטיב ביקורתי יותר, אך גם שם קיימת בקיאות בפרטים מתוך הכרח אסטרטגי.

קיים רצון נרחב בעולם הערבי לראות את סיום דרכה של הממשלה הנוכחית, מתוך תחושה שישראל יצאה מאיזון אסטרטגי. הצהרות ישראליות בנוגע לסיפוח זוחל של יהודה ושומרון או תוכניות לעידוד הגירה מעזה נתפסות כ"דגל אדום" בירדן ובמצרים. בנוסף, הצהרות של שרים ישראלים בנוגע להר הבית או שימוש בשיח משיחי מעוררים חשש מפני הפיכת הסכסוך למלחמת דת.

למרות הרצון בשינוי, הפרשנים הערבים מנתחים את האלטרנטיבות בעיניים מפוקחות. דמויות כמו גדי איזנקוט נתפסות כמי שעשוי להוביל את מחנה השינוי, אך לא כ"יונת שלום", אלא כאדם בעל רקע ימני-מסורתי שאינו צפוי למהפכה אידיאולוגית מיידית. הציפייה היא לשינוי בסגנון, חזרה לשיח של שיתוף פעולה וניהול סכסוך אחראי יותר.

קיים חשש גובר מפני "הפתעה" ביטחונית לפני הבחירות, כאשר דברי ראש הממשלה נתניהו על איום ערבי מתפרשים כהכנה למהלך צבאי יזום. התקשורת הערבית עוקבת אחר העימותים הפנימיים בישראל, ודברי לפיד והכחשות הצבא מצוטטים בהרחבה, מתוך חשש מהרפתקה צבאית לטובת נקודות פוליטיות.

הפוליטיקה של הערבים אזרחי ישראל, ובפרט שילובו של מנסור עבאס בממשלה, נתפסים כחידה. בעוד הימין הישראלי מאשים אותו בהונאה, בעולם הערבי מתקשים להבין כיצד מנהיג איסלאמי משתלב בממסד הציוני. ביום הבחירות, מיליוני צופים בעולם הערבי יעקבו אחר התוצאות, שכן הבחירות בישראל נתפסות כאירוע מקומי המשפיע על חייהם.