כחול-לבן-קהה: הכשל ההתקפי של נבחרת ישראל

בעוד הדיון הציבורי מתמקד בחולשתה של נבחרת ישראל בהגנה, שהיא אחת החלשות באירופה עם 40 ספיגות ב-16 משחקים רשמיים, מתגלה בעיה חמורה לא פחות בליגת האומות: היעדר התקפה יעילה. בעבר, ערן זהבי שימש כעוגן התקפי והבקיע 35 שערים, אך מאז פרישתו, הנבחרת סובלת ממחסור בתפוקה התקפית. שחקני הדור הנוכחי, המכונים "דור הזהב", אינם מציגים מספרים מרשימים או תבניות התקפיות ברורות.

במוקדמות המונדיאל האחרונים, למרות ההגנה החלשה, ההתקפה הראתה יעילות מסוימת עם 19 שערים בשמונה משחקים, אך רובם נכבשו מול נבחרות חלשות. בהשוואה לתקופות קודמות, כמו זו של וילי רוטנשטיינר, או זו של בניון-חזן, נראה כי הנבחרת הנוכחית מתקשה לייצר מצבי הבקעה מול יריבות איכותיות. בליגת האומות הנוכחית, הנבחרת כבשה שער אחד בלבד בשני המשחקים הראשונים, בעיקר עקב חוסר יעילות והתקפות מועטות.

ניתוח סגל השחקנים הנוכחי חושף בעיה מובנית: שחקנים ללא "מספרים". מלך השערים הנוכחי הוא הקשר דור פרץ עם תשעה שערים, ומנור סולומון, שאמור להיות הכוכב, מציג ממוצע שערים נמוך משמעותית מכוכבים עבר כמו יוסי בניון וחיים רביבו. גם אוסקר גלוך, שאמור היה להוביל את הנבחרת, כבש מעט מאוד. שחקנים נוספים כמו אליאל פרץ, קניקובסקי וענאן חלאילי, גם הם עם תפוקה נמוכה במיוחד במדים הלאומיים.

הבעיה מתרחבת גם לעמדת החלוץ המרכזי, עם חוסר אמון בחלוץ ספציפי וחוסר היררכיה ברורה. חלוצים כמו תורג'מן, עבדה ובריבו מציגים ממוצעי שערים נמוכים, המתאימים יותר לקשרים אחוריים. החלוצים טוענים שהם קורבנות של משחק התקפה לקוי של הנבחרת, ורן בן שמעון, המאמן, טרם מצא פתרונות לכך. בנוסף, חוסר המנהיגות בנבחרת מקשה על התמודדות עם מצבי משבר, ואין מי שיבלום את "כדור השלג" בהתרסקויות.

המשחק הקרוב מול קוסובו מהווה הזדמנות אחרונה להתקפה, גם אם חסרת כוכבים, להוכיח את עצמה. אחרת, כישלון רשמי בליגת האומות יהפוך למציאות כבר במחצית הדרך.