כשהכוכבים מגיעים לנבחרת, הם חוזרים להיות שחקנים ישראלים
נבחרת ישראל בכדורגל ממשיכה להציג דפוס פעולה קבוע של יכולת טובה לפרקים לצד "השתטות" וספיגת שערים בדקות הסיום של כל מחצית, תופעה שנמשכת גם כאשר בהרכב משובצים שחקנים המשחקים בליגות בכירות באירופה. במשחק האחרון מול אוסטריה, שהסתיים בהפסד 3:1, שוב נראתה הנבחרת כשהיא חוטפת שער בדקה ה-90, תרחיש שחזר על עצמו בארבעה מתוך חמשת משחקיה הרשמיים האחרונים, בהם ספגה 16 שערים, 7 מהם בדקות הסיום של המחציות.
המאמר טוען כי התופעה אינה נובעת מחוסר יכולת טקטית זמנית, אלא מבעיה מנטלית מושרשת של חוסר יכולת להחזיק מעמד לאורך זמן, בניגוד למערכות קצרות שהשחקנים הישראלים רגילים אליהן. גם שחקנים המגיעים מליגות בכירות, כמו אלו ששיחקו במשחק מול אוסטריה, חוזרים "להיות שחקנים ישראלים" עם חזרתם לנבחרת, כשהם מאבדים את הכלים וההרגלים שרכשו באירופה.
בנוסף, המאמר מבקר את ההחלטות הטקטיות של המאמן רן בן שמעון, כולל העלאת שחקנים צעירים ללא ניסיון בינלאומי משמעותי, כמו סייד אבו פרחי, שספג כרטיס אדום. נטען כי ההתמודדות עם מצבים של חיסרון מספרי או שינויים בלתי צפויים במשחק אינה יעילה, והנבחרת מתקשה לאלתר פתרונות או לעבור לתוכנית ב'. גם ההתמודדות עם שחקנים פיזיים כמו סשה קלאידז'יץ' האוסטרי לא הייתה מיטבית.
המאמר משווה את המצב למשחקים היסטוריים, כמו הניצחון 5:0 על אוסטריה ב-1999 וההפסד הדרמטי לאחר מכן, ומדגיש כי ללא קשר להרכב או ליכולת האישית של השחקנים, הנבחרת נוטה לחזור לדפוסים המוכרים שלה. בנוסף, מוזכרת סוגיית ההתנהגות של שחקנים על המגרש, וההבדלים בין קוד ההתנהגות המקובל בישראל לזה שבכדורגל העולמי, כפי שהודגם במקרה של אבו פרחי.
