על טיפשות, בולשיט ורוע; לקראת שתי מערכות בחירות

המאמר מנתח את הדמיון בין המערכות הפוליטיות בישראל ובארצות הברית, המתאפיינות בתחושת אובדן שליטה, התפרקות הסדר וחוסר ודאות בקרב האזרחים. המחבר מציג שלושה מרכיבים מרכזיים להבנת התהליכים הללו: טיפשות, בולשיט ורוע, תוך הסתמכות על תיאוריות של קרלו צ'יפולה, הארי פרנקפורט וג'יימס וולר.

צ'יפולה, בספרו "החוקים הבסיסיים של הטיפשות האנושית", מגדיר טיפש כאדם הגורם נזק לאחרים ללא רווח לעצמו. הוא קובע כי טיפשים תמיד יהיו טיפשים, ומספרם גדול מהצפוי, ללא קשר להשכלה או מעמד. הבחירות הדמוקרטיות, לטענתו, מהוות הזדמנות ל"טיפש הקטן" לבחור ב"טיפש הגדול", כפי שבא לידי ביטוי בקריאות "רק ביבי" ובתמיכה בטראמפ. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מוצגים כדוגמאות למנהיגים שמעשיהם גרמו נזק רב, כמו הטלת מכסים ומלחמה באיראן מצד טראמפ, והמהפכה המשפטית וניהול המלחמה בעזה מצד נתניהו.

פרנקפורט, בספרו "על בולשיט", מבחין בין שקרן למְשַטֶה (bullshitter). השקרן יודע את האמת ומתכחש לה, בעוד המְשַטֶה אדיש לאמת ואינו יודע אותה. טראמפ ונתניהו, לטענת המחבר, הם משטים המנחילים בולשיט כדרך חיים, ואינם מושפעים מחשיפת שקריהם. דוגמאות לדברי ההבל של טראמפ כוללות טענות על גירעון מסחרי, יכולות הגנה מפני טילים, זיוף בחירות והצעות לטיפול בקורונה. דברי ההבל של נתניהו כוללים את הטענה על תפקיד המופתי בהשמדת היהודים, תמיכה בחמאס כנכס, והטענה שהמצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי.

וולר, בספרו "Becoming Evil", מנתח את הרוע בשלוש רמות: ארכיטקטים אידיאולוגיים, מנהלים טכנוקרטים ומבצעים ישירים. הרוע בישראל מיוצג על ידי הממשלה המונעת מחזון משיחי ואידיאולוגיה של עליונות יהודית, המשתמשת בטכנולוגיות מתקדמות להשמדת האחר. הרוע בארה"ב מיוצג על ידי מדיניות ההגירה המבוססת על אידיאולוגיה גזענית של עליונות לבנה, הכוללת דה-הומניזציה של מהגרים והפרדת משפחות.

למרות התמונה הפסימית, המאמר מצביע על אפשרות להיחלץ ממעגל הקסמים באמצעות בחירת מנהיגים אינטליגנטים. דוגמאות לכך הן מסעות הבחירות של זוהרן ממדאני בניו יורק ופטר מגיאר בהונגריה, שהתמקדו בבעיות כלכליות ובקיום בכבוד, תוך עקיפת התקשורת. לעומת זאת, בישראל, האופוזיציה חסרת אסטרטגיה מוסכמת, ונתניהו ממשיך לקבוע את סדר היום, מה שמקשה על חילופי שלטון.