כשלא יוצאת הודעה לעיתונות

בנימין נתניהו השלים היום 19 שנים מצטברות כראש ממשלת ישראל, תקופה המהווה כמעט רבע מימי קיומה של המדינה. שלוש שנים בקדנציה הראשונה (1996-1999), 12 שנה ברצף (2009-2021), וכמעט ארבע שנים מאז דצמבר 2022. למרות אבן הדרך ההיסטורית, העיתונות הישראלית לא התייחסה אליה כלל, בניגוד ליולי 2019, אז נתניהו עקף את דוד בן-גוריון והפך לראש הממשלה שכיהן את התקופה הארוכה ביותר, אירוע שזכה לסיקור נרחב.

ההתעלמות מהיום המציין 19 שנות שלטון מצטבר של נתניהו, במיוחד בעיצומה של מערכת בחירות בה הוא מבקש ארבע שנות כהונה נוספות, מעוררת תמיהה. נתניהו עצמו לא התייחס לתאריך, ככל הנראה כדי להימנע מתזכורת לציבור על משך כהונתו. באופן מטריד לא פחות, גם ראשי האופוזיציה שתקו. זאת למרות שמפלגות אופוזיציה חתמו לאחרונה על "מסמך עקרונות" שבו התחייבו לקדם חקיקה להגבלת כהונת ראש הממשלה, חוק שגם "ממשלת השינוי" נכשלה בניסיונה להעביר.

היעדר הסיקור והדיון הציבורי בנושא מעיד על תלותה של התקשורת בסדר היום הפוליטי. במקום להוביל דיון ציבורי מעמיק, התקשורת מתפקדת כצינור המגיב להחלטות הפוליטיקאים. נושאים כמו כהונה בלתי מוגבלת של ראש ממשלה, נאשם בפלילים המכהן בראשות הממשלה, מינוי שרים שהורשעו בפלילים, וחוקים המגבילים ביקורת שיפוטית, נדחקים לשוליים.

התעלמות זו מציון הדרך של 19 שנות שלטון מצטבר היא ביטוי לאובדן יכולתה של התקשורת לקבוע בעצמה מה חשוב, והיא מחכה שגורמים אחרים יכתיבו לה את סדר היום. זהו נתון מדאיג במיוחד במדינה הנשלטת במשך שנים רבות על ידי אותו אדם, ומעלה שאלות לגבי עתיד הדמוקרטיה הישראלית.