26 שנים לפרוץ האינתיפאדה השנייה: טרור, פיגועים ושינוי תפיסתי בישראל
ב-28 בספטמבר 2000, ביקורו של אריאל שרון, אז יו"ר האופוזיציה, בהר הבית בירושלים, תחת אבטחה כבדה, הוביל לעימותים אלימים והפך לטריגר המיידי לפרוץ האינתיפאדה השנייה. הפלסטינים ראו בביקור פרובוקציה, והעימותים התפשטו במהירות ברחבי יהודה ושומרון, רצועת עזה, ירושלים וערים ישראליות. עם זאת, הביקור לבדו לא הסביר את פרוץ המרד, שהתרחש על רקע מתיחות עמוקה וכישלון פסגת קמפ דייוויד בין אהוד ברק ליאסר ערפאת חודשים ספורים קודם לכן. הוויכוח על תפקיד הביקור נמשך: יש הרואים בו את הגורם לפיצוץ האלימות, ואחרים סבורים שהוא היה רק תירוץ למלחמה שהוכנה מראש.
בניגוד לאינתיפאדה הראשונה, שאופיינה בהפגנות וזריקת אבנים, האינתיפאדה השנייה הייתה קטלנית הרבה יותר. ארגוני טרור פלסטיניים, בהם חמאס, הג'יהאד האסלאמי וגדודי חללי אל-אקצא, ביצעו פיגועי התאבדות, יריות והתקפות נרחבות נגד אזרחים. בין השנים 2000 ל-2005 נהרגו למעלה מ-1,000 ישראלים ונפצעו אלפים נוספים. אלפי פלסטינים נהרגו גם כן בפעולות צבאיות ישראליות ובעימותים. מסעדות, בתי קפה, מלונות, מועדונים ואוטובוסים הפכו ליעדי פיגועים שנועדו לגרום למספר נפגעים מקסימלי. תקופה זו הותירה חותם עמוק בחברה הישראלית, שחיה בפחד מתמיד מפיצוצים במקומות ציבוריים. בין הפיגועים הבולטים: הפיגוע במסעדת סברו בירושלים (אוגוסט 2001) בו נרצחו 15 בני אדם, הפיגוע בדולפינריום בתל אביב (יוני 2001) בו נהרגו 21 בני נוער, הפיגוע במלון פארק בנתניה (מרץ 2002) בו נרצחו 30 איש, ופיגועים בחיפה שגבו את חייהם של 15 איש במסעדת מצדה (מרץ 2002) ו-17 איש באוטובוס קו 37 (מרץ 2003).
בתגובה לגל הפיגועים והסתננויות, החלה ישראל ב-2002 בבניית גדר ההפרדה לאורך חלק מקו התפר. הרשויות הישראליות טוענות כי הגדר, יחד עם שיפורים בביטחון ופעולות נגד תאי טרור, תרמו לירידה משמעותית במספר פיגועי ההתאבדות. סיום האינתיפאדה אינו מוגדר באופן רשמי, אך ועידת שארם א-שייח' בפברואר 2005, בה הכריזו אריאל שרון (שהפך לראש ממשלה ב-2001) ומחמוד עבאס על הפסקת אלימות, נחשבת לרוב לסיומה הפוליטי. האינתיפאדה השנייה, 26 שנים לאחר פרוץ האירועים, נותרה אחת התקופות הטראומטיות בהיסטוריה הישראלית המודרנית, ושינתה באופן יסודי את מדיניות הביטחון של ישראל והרעה את האמון בין ישראלים לפלסטינים.
The same event, reported separately by each outlet. Open a few to compare what different newsrooms emphasize — and what they leave out.
Not the same event — other stories that share this one’s people, places, or theme: background, reactions, and follow-ups.
Ask About This Article
Duki reads it, and every newsroom on the same story, then answers with sources.