סיפור לשבת נצחונו של הצד האפל

הכותב, הדי בן-עמר, מתאר את רגש ה'שמחה לאיד' כרגש אנושי נחות ואפל, המתבסס על אסונו או כישלונו של האחר. הוא מציין כי רגש זה, המתואר גם בסרטי 'מלחמת הכוכבים' כ'צד האפל', נובע מקנאה, תחרותיות, שנאה או תחושת צדק מעוותת, ולרוב נתפס כשלילי ולא מוסרי.

בן-עמר משתף כיצד בילדותו, חינוך הוריו על 'צדק והגינות' התנגש עם המציאות בה החזקים משליטים את רצונם. הוא מתאר כיצד צפה באחיו הגדול מגן על אחיו הקטן מפני בריונים, וחווה לראשונה 'שמחה לאיד' עוצמתית, שהבינה לו כי צדק והגינות אכן קיימים, ושמחה לאיד היא ביטוי לכך.

הוא ממשיך ומתאר כיצד סרטי פעולה, בהם 'הטובים' מנצחים את 'הרעים', מספקים קתרזיס וזיכוך נפשי, אך במציאות, לרוב 'הרעים' מנצחים. הוא מקשר זאת למצב הנוכחי בישראל, בו לטענתו 'רעים' השתלטו על המדינה, ומשוויה לשמחה לאיד של הרעים על גורלם של החטופים והקיבוצים בעוטף.

בן-עמר מודה כי למרות תפיסתו השלילית של הרגש, שמחה לאיד היא הרגש האהוב עליו ביותר מאז ילדותו. הוא מסיים בתיאור כיצד בלילות ללא שינה, הוא מדמיין נקמה ב'רעים' הללו, וכיצד דמיון זה מרגיע אותו וגורם לו להירדם עם חיוך, כשהוא חוזר על המשפט: 'אין שמחה כמו שמחה לאיד'.