איך עושים שלום דרך מגרש הכדורסל
לפני כחודשיים יצאה משלחת של שבע נערות פלסטיניות וישראליות, יחד עם ארבעה אנשי צוות, לביקור ראשון מסוגו בצפון אירלנד. המשלחת, מטעם העמותה "משחקים למען השלום, מזה"ת", פועלת במסגרת רשת בינלאומית לקידום שלום באמצעות ספורט וחינוך, עם סניפים בישראל והגדה המערבית, צפון אירלנד, דרום אפריקה וארה"ב. הרעיון למשלחת נולד לפני כשנה, על רקע הקשיים שחווים ארגוני חברה אזרחית לבניית שלום, כמו דה-לגיטימציה, קשיי גיוס כספים והפעלת פעילויות משותפות לנוער ישראלי ופלסטיני.
הדרך למסע לא הייתה פשוטה. נדרש מאמץ לשכנע הורים, להסביר את הסכסוך בצפון אירלנד ואת הסכמי יום שישי הטוב, ולהתגבר על חששות מפני משלחת משותפת בימים טעונים. הסכמי יום שישי הטוב, שנחתמו ב-1998, סיימו סכסוך בן 30 שנה בצפון אירלנד, אך התהליך עדיין שביר. המשלחת שמעה סיפורים מתקופת "הצרות", כמו זה של טרבור רינגלנד, שחיי אביו, קצין משטרה, ניצלו בזכות קשר עם חבר קתולי.
במהלך הביקור, השתתפו הנערות בשבוע קייטנת ספורט שנתית, המפגישה כ-200 ילדים מבלפסט והסביבה, רובם מרקע סוציו-אקונומי נמוך. הנערות הישראליות והפלסטיניות הדריכו יחד עם הנוער המקומי, קתולים, פרוטסטנטים ופליטים מדרום סודאן, ויצרו מרחב של שיתוף פעולה ולמידה. נוצרו חיבורים מיידיים, והצעירים יצרו עולם משלהם של נעורים גלובליים וספורט.
המסע חשף את ההזדהות של חלק מהקהילה הקתולית בצפון אירלנד עם המאבק הפלסטיני, ואת הזדהות הקהילה הפרוטסטנטית עם ישראל, כפי שבא לידי ביטוי בהנפת דגלים ברחובות. למרות זאת, המקומיים הדגישו שהמחאה שקטה. הנערות והצוות זכו לקבלת פנים חמה, שהעידה על אמפתיה וסולידריות. סיפורה של נורה, פליטה מסוריה שהתגוררה בבלפסט, שסירבה לקבל תשלום על ארוחות שהזמינה הקבוצה והתעקשה לפגוש את הבנות, הדגיש את כוחו של החיבור האנושי.
המסע סיפק ניצוץ של תקווה, והדגיש כי שלום אינו אירוע חד-פעמי אלא מאמץ יומיומי מתמשך. ד"ר בלה קובנר, מנכ"לית "משחקים למען השלום", ציינה כי הארגון עוסק בספורט ככלי לבניית שלום והעצמה נשית, ומוביל פרויקטים באזורים שונים בעולם.
