ישראל חוששת מהתעצמות ימית אזורית ובוחנת הרחבת הצי
הגורמים הביטחוניים בישראל עוקבים בדאגה אחר התפתחות הכוחות הימיים במזרח התיכון, בדגש על טורקיה ומצרים. במקביל, גובר הקול הקורא בישראל להרחיב את יכולות חיל הים. גורמים במערכת הביטחון סבורים כי הצי הישראלי הנוכחי אינו מספק מענה מספק לאתגרים הימיים הצפויים בשנים הבאות.
טורקיה נמצאת במרכז הערכות המצב הישראליות. מזה למעלה מעשור, אנקרה מקדמת חזון אסטרטגי להרחבת נוכחותה הימית, תחת המושג "המולדת הכחולה" (Mavi Vatan), הרואה במרחב הימי הרחבה של האינטרסים והריבונות הטורקית. הערכות ישראליות מצביעות על כך שהמשך מגמה זו יעניק לטורקיה השפעה ימית גוברת בטווח הארוך. כיום, לצי הטורקי 12 צוללות, עם תוכניות להוסיף שש נוספות, לצד פיתוח יכולות מקומיות בבניית צוללות וספינות מלחמה.
גם סוריה נכללת בחישובים הימיים, כאשר ישראל מנטרת את מאמצי בניית היכולות הימיות הסוריות בסיוע טורקי. במערכת הביטחון הישראלית רואים בכך הזדמנות לחזק את היכולות הימיות ולהיערך לתרחישים עתידיים. בין ההצעות: הגדלת מספר הצוללות, רכישת ספינות חצי אוטונומיות וספינות קלות מדגם "רישף", ופיתוח יכולות לחימה נוספות.
השוואה בין גודלי הצוללות האזוריים חושפת פערים: לישראל 6 צוללות (עם תוכנית לרכישת 3 חדשות), לטורקיה 12 (ועוד 6 בהזמנה), ליוון 9 (ועוד 4 בהזמנה), ולמצרים 8. הגעת הצוללת השישית, "דרקון", מהווה תוספת איכותית לצי הישראלי, למרות עיכובים בהגעתה. לאחר הגעתה, היא תזדקק לחודשיים-שלושה נוספים להתאמה מבצעית.
אבטחת המעברים הימיים האסטרטגיים, בדגש על מצרי באב אל-מנדב ומיצרי הורמוז, נמצאת בראש סדר העדיפויות הישראלי. גורם ביטחוני בכיר הזהיר כי סגירת באב אל-מנדב עלולה להוות אתגר אסטרטגי לישראל. ההתקפות החות'יות בים האדום הדגימו את הקושי להתמודד עם איום ממרחק גאוגרפי גדול הפוגע בנקודת חנק ימית. גם מיצרי הורמוז נכללים בחישובים, בשל המתיחות סביב חופש השיט וזרימת הנפט. מומחים מציינים כי מרוץ החימוש הימי האזורי הוא חלק משינוי רחב יותר במאזן הכוחות, המחייב את ישראל להעריך מחדש את יכולותיה הימיות בסביבה ימית הולכת ונעשית צפופה ומורכבת.
