"אחרי 7 באוקטובר המילה 'שלום' אינה נאמרת ברצון, אך הכמיהה לו נשארת לעולם"
אלף אנשי דת וחילונים מכל הדתות מילאו את חצר מסגד סיידנא מחמוד בכבאביר, חיפה, לכנס השנתי ה-29 של העדה האסלאמית-אחמדית. האירוע, שהתקיים ב-17 בספטמבר, התמקד בקריאה לשלום, חמלה וקירוב לבבות, למרות המתיחות הביטחונית והחברתית.
נשיא המדינה יצחק הרצוג פתח את הכנס בדברי התרגשות, הדגיש את חשיבות הדיאלוג הבין-דתי ואת האהבה והרעות בין העמים, תוך אזכור דברי הרב יונתן זקס על יחסי החסד בין ישמעאל לאברהם.
לצד האופטימיות, הושמעה בכנס ביקורת על האלימות, הפשיעה והגזענות במרחב הציבורי הישראלי. האמיר האחמדי שריף עודה קרא לבנות ביטחון אמיתי ואמון הדדי, והדגיש את עקרון "אין כפייה בדת" מהקוראן. הוא פנה לקהל היהודי והמוסלמי, והזכיר את הבטחות האלוהים לאברהם ואת חובתם לגר, וכן את הכתוב בקוראן על שיבת ישראל לארצו.
ראש עיריית חיפה, יונה יהב, שיבח את העיר כמודל לחיים משותפים, והדגיש את בניית הגשרים של העדה והעיר בעולם של חומות. פרופ' שמעון שטרית מהאוניברסיטה העברית קרא להבטיח את הלגיטימיות של אזרחי ישראל הערבים ולהגשים את חזון האבות המייסדים.
בפאנל נדונו גם אתגרי הקהילה הנוצרית והצורך בחינוך לדו-קיום, כפי שהציג הבישוף רפיק נהרה. הרבנית עדינה בר-שלום ציינה כי "אחרי 7 באוקטובר נפלה שתיקה על המדינה" וכי "אי אפשר כבר להביע חמלה לסובלים משני צידי הגבול", אך הכמיהה לשלום נשארת. הרבה נעמה דפני הדגישה את הצורך למצוא קולות של צדק וחמלה במקורות הדתיים, והזהירה מפני "מנטליות הגטו".
