אנשים נוטים תמיד לחשוב שהתקשורת מוטה נגד הצד שלהם

תופעה פסיכולוגית מוכרת, המכונה "אפקט התקשורת העוינת", גורסת כי אנשים המעורבים בסוגיות שנויות במחלוקת נוטים לתפוס סיקור חדשותי כמוטה נגד עמדתם, גם כאשר הוא אובייקטיבי. תופעה זו נחקרה לראשונה ב-1985 ומאז נמצאה חוזרת על עצמה במחקרים רבים, המתחזקת ככל שהמעורבות האישית של הצופה בנושא גדולה יותר.

פוליטיקאים ואישי ציבור, במיוחד מהימין, מביעים לעיתים קרובות טענות על הטיה תקשורתית נגדם. ראש הממשלה בנימין נתניהו טען כי תכני "ידיעות אחרונות" מכוונים נגדו, וכי "ערוצי התבהלה" פועלים לפגוע במדיניותו. שר התקשורת שלמה קרעי הצהיר כי חוק השידורים נועד "לפרק את מונופול השמאל על התודעה", וינון מגל מערוץ 14 כינה ערוצים אחרים "ערוצי התבהלה של השמאל". גם בצד השמאלי של המפה הפוליטית קיימת תחושה שהתקשורת מוטה לטובת הממשלה ובעלי ההון.

מחקרים מראים כי תפיסת ההטיה אינה בהכרח משקפת הטיה אמיתית בסיקור. "ריאליזם נאיבי" גורם לאנשים לראות את פרשנותם למציאות כהשתקפות אובייקטיבית, ולכן הם נוטים לראות את הצד השני כלא רציונלי או מוטה. הדבר נכון גם לגבי תפיסת התקשורת העולמית והישראלית ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, כאשר צדדים שונים רואים את אותו סיקור כמוטה נגדם.

גורמים נוספים המחזקים את תחושת ההטיה כוללים זהות קבוצתית, מעורבות רגשית, והשפעת הרשתות החברתיות. תגובות ביקורתיות מתחת לכתבות ברשתות החברתיות יכולות להעצים את תחושת ההטיה, בעוד שיחות עם אנשים בעלי דעה דומה מרחיבות את הפער בתפיסת העוינות התקשורתית. מחקרים ישראליים אף מצאו קשר בין תחושת עוינות כלפי התקשורת לבין תחושת ניכור מהחברה הישראלית או עמדות כלפי המערכת הדמוקרטית.