אסי כהן אומנם מצחיק, אבל "אנשים שפגשתי" מלאה פוטנציאל לא ממומש

הסדרה החדשה "אנשים שפגשתי" של כאן 11, המבוססת על ספר באותו השם מאת מתן חלק, עולה לשידור ומציגה מבט אמפתי על דמויות מגוונות בשכונה בבאר שבע. הסדרה מתמקדת ב"טיפוסים" אנושיים, כמו זוג בעלי פיצרייה, ילדים, אלמנה ודביר כושל, ומנסה לשלב הומור עם רגישות.

הפורמט של הסדרה, המורכב ממערכונים קצרים ללא קשר עלילתי ביניהם, משחרר את היוצרים מהצורך בפיתוח עלילה מורכבת, אך מחייב יצירת רצף של רגעים קומיים. אולם, בשני הפרקים הראשונים, הפורמט אינו משרת את הפוטנציאל הגלום בסדרה, וההומור אינו מצליח להצחיק כפי שמצופה. המבקר מציין כי למעט הופעות אורח של אסי כהן כאדם שיווקי ואורנה בנאי כאלמנה, רוב המערכונים אינם מצליחים לייצר צחוק משמעותי.

הסדרה משווה את עצמה ל"שנות ה-80" של האחים אסייג, אך בעוד ש"שנות ה-80" הייתה סיטקום מסורתי, "אנשים שפגשתי" היא תוכנית מערכונים. בעוד שהדגש על שכונה בפריפריה כמרכז עולם דומה, "אנשים שפגשתי" מתקשה למצוא את האיזון בין הומור עממי לבין מקוריות. התוצאה היא סדרה אנושית מדי, שלטענת המבקר, מפספסת הן את האפקט הבידורי והן כיוונים יצירתיים נועזים יותר.

בקטע נפרד, המבקר מתייחס לעונה החדשה של "סוסים איטיים" של אפל טי-וי, ומציין שהיא מתעלה על קודמתה, אך מציע לשקול סיום לסדרה לפני שהזיכרונות הטובים יתחלפו. הוא מוסיף כי אם אירופה עומדת בפני מלחמה, ייתכן שעדיף שהכוחות יישארו זמינים.