פרופ' לנה סגי-דיין: על גנטיקה, פטפוביה ושינוי תפיסות רפואיות

פרופסור לנה סגי-דיין, יו"ר האגודה הישראלית לגנטיקה רפואית ורופאה גינקולוגית, משתפת בסיפורה האישי והמקצועי במסגרת פרויקט "נשים שמעוררות השראה". סגי-דיין, מחברת של למעלה מ-100 מאמרים מדעיים, מספרת כיצד החלה את דרכה ברפואה במקרה, לאחר שתוכננה ללמוד מתמטיקה בטכניון אך שינתה את דעתה. היא בחרה ברפואה מתוך מחשבה שאם לא תאהב זאת, תעבור למחשבים, אך התאהבה ברפואה ובחרה בהתמחות בגינקולוגיה, מתוך משיכה לשמחה שבהחזרת אישה בריאה עם תינוק בריא. בהמשך, בהמלצת מנהל המחלקה, פנתה להתמחות בגנטיקה, תחום שהפך למרכזי בחייה המקצועיים, מתוך עיקרון מנחה של "למה לא? ננסה, ואם לא יאהב, נחליף".

סגי-דיין מדגישה את חשיבות המחקר הרפואי ואת כוחו לשנות פרקטיקות קיימות. היא נתקלה בכך כשחקרה את נושא האפיזיוטומיה (חתך חיץ) וגילתה שאין מספיק הוכחות ליעילותה, מה שהוביל לצמצום השימוש בה. היא גם פעילה בתחום התקשורת עם מטופלים, ופועלת להסביר תוצאות בדיקות סיכון באופן ברור יותר, למשל על ידי שימוש באחוזים במקום ביחסים מספריים, כדי להפחית חרדה מיותרת. מחקריה בנושא "פטפוביה" (weight stigma), או סטיגמת משקל, חשפו יחס מזלזל וסטריאוטיפים כלפי אנשים בעלי עודף משקל במערכת הבריאות הישראלית, והובילו להמלצות לשיפור התקשורת עם מטופלים אלו, תוך דגש על קבלת רשות לפני דיון בנושא המשקל. מחקר רחב היקף שערכה על נתוני "כללית" הראה כי אנשים עם השמנת יתר נוטים פחות לעבור בדיקות סקר אינטימיות כמו ממוגרפיה ובדיקות עור, מה שמדגיש את הצורך בגישה רגישה יותר מצד הצוות הרפואי.

פרופסור סגי-דיין רואה את תפקידה כמי שמסתכלת תמיד קדימה, אל מה שעדיין לא נעשה. היא מדגישה כי סקרנות, התמדה ויכולת לא לקחת קשיים באופן אישי הם המפתח להצלחה, במיוחד ברפואה אקדמית. היא מאמינה בחופש של נשים לבחור את דרכן ללא כפייה חברתית, וקוראת להן להיות נאמנות לעצמן ולא לנסות להתאים לתבניות חיצוניות. היא עצמה ממשיכה לחיות על פי עקרון הניסוי והטעייה, ומעודדת אחרים לעשות כן.