הסכמי אברהם: 6 שנים לשינוי המציאות הדיפלומטית במזרח התיכון
שש שנים לאחר חתימתם, הסכמי אברהם התפתחו מיוזמה דיפלומטית למציאות אזורית חדשה, כפי שמציין הפוליטיולוג רומן ינושבסקי. ההסכמים, שנחתמו בספטמבר 2020 בין ישראל, איחוד האמירויות ובחריין, ולאחר מכן הצטרפו מרוקו וסודאן (באופן חלקי), שינו את תפיסת הנורמליזציה במזרח התיכון. בעוד שבעבר נדרש פתרון לסוגיה הפלסטינית כתנאי ליחסים, ההסכמים הציגו מודל חדש בו מדינות ערב מקדמות נורמליזציה מתוך אינטרסים מדיניים, כלכליים ואסטרטגיים.
ההשפעה המעשית של ההסכמים ניכרת בעיקר ביחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות, שכללו גידול בסחר, תעופה, השקעות ושיתוף פעולה עסקי, כולל הסכם סחר חופשי. בנוסף, הסכמי אברהם יצרו נתיבי תחבורה יבשתיים חלופיים דרך ישראל וירדן, שהפכו רלוונטיים במיוחד לאור התקפות החות'ים בים סוף. ינושבסקי מדגיש כי משברים אזוריים יכולים לחזק ערוצי שיתוף פעולה קיימים.
שיתוף פעולה ביטחוני מהווה נדבך מרכזי נוסף, עם תפיסות משותפות לגבי איומים מצד איראן, שהובילו לקשרים בין גופי ביטחון וחברות טכנולוגיה. עם זאת, ינושבסקי מבהיר כי אין מדובר בברית צבאית אחידה, אלא בשיתוף פעולה פרקטי המבוסס על אינטרסים חופפים.
ביחסים עם מרוקו, בנוסף לממדים הדיפלומטיים והכלכליים, קיימים קשרים היסטוריים ותרבותיים עמוקים, המתבטאים בתיירות ופרויקטים חקלאיים. העלאת דרג הנציגויות הדיפלומטיות מעידה על התחזקות היחסים.
מלחמת חרבות ברזל היוותה מבחן משמעותי להסכמים. למרות ההשפעה על תהליך הנורמליזציה עם סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו לא ניתקו יחסים עם ישראל. עם זאת, האווירה הציבורית והמגעים הפכו זהירים יותר, מה שמצביע על נורמליזציה ברמת הממשלות ולאו דווקא ברמת העמים.
סעודיה נותרה המדינה המרכזית שטרם הצטרפה להסכמים, וכל נורמליזציה עתידית עשויה להיות חלק מעסקה אזורית רחבה יותר. הסכמי אברהם שינו את הלוגיקה של היחסים במזרח התיכון, בכך שאפשרו שיתוף פעולה על בסיס אינטרסים משותפים, גם ללא פתרון מלא לסוגיה הפלסטינית, אך המלחמה בעזה הדגימה את מגבלות הגישה הזו.
The same event, reported separately by each outlet. Open a few to compare what different newsrooms emphasize — and what they leave out.
Not the same event — other stories that share this one’s people, places, or theme: background, reactions, and follow-ups.
