האקלים הפוליטי סביב הר הבית: בין דרישות לשינוי הסטטוס קוו לבין מציאות בשטח
בשנים האחרונות, ובפרט לקראת חגי תשרי, חל שינוי משמעותי בתופעת העלייה להר הבית, המכונה על ידי גורמים יהודיים 'יום הכיפורים'. בעוד שבשנים קודמות הדגש היה על מספר העולים, השנה מתמקדת הביקורת בהבחנה בין דרישות לשינוי הסטטוס קוו לבין מה שמתממש בפועל. קבוצות דתיות ופעילים קוראים לשינוי כללי הביקור והתפילה במקום, בעוד חברי כנסת ושרים מאמצים חלק מהדרישות. המשטרה היא הגורם המעשי המסדיר את הכניסות והפעילויות, וחלק מהדרישות מגיעות לבתי המשפט.
בשנת 2023, עליית המתנחלים לוותה בניסיונות גלויים לביצוע טקסים תלמודיים, כולל תקיעת שופר ותפילות בכותל המזרחי, תוך הפרת הסטטוס קוו. בשנת 2024, מספר העולים גדל משמעותית, כ-1400 מתנחלים ביום אחד, תוך ביצוע טקסים דתיים פרובוקטיביים בחסות המשטרה. ממשלת ישראל ניסתה להמעיט בחומרת המצב בהצהרות על שמירת הסטטוס קוו.
בשנת 2025, הטקסים והתפילות הפכו גלויים יותר, במקביל להצהרות של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, על הגברת העליות ושינוי המדיניות כלפי הר הבית, במטרה להשיג 'יהוד של המקום'. בשנת 2026, הדרישות הפכו ספציפיות יותר, כמו פתיחת הר הבית ליהודים בשבתות. שר התקשורת, שלמה קרעי, וחבר הכנסת עמית הלוי, השתתפו בכנס שתמך בכך, וחבר הכנסת שמחה רוטמן פנה לראש הממשלה בבקשה להתיר תקיעת שופר ותפילות בראש השנה שחל בשבת.
במקביל, נרשמו התקהלויות וטקסים, כולל תקיעת שופר, באזור שער הרחמים ובבית הקברות הסמוך לו, מחוץ לחומות. יש להבחין בין אירועים אלו לבין אלו המתרחשים בתוך הר הבית עצמו. ההשוואה בין השנים מראה כי טקסים מסוימים הפכו נפוצים יותר, ודרישות אחרות עברו מהשיח הדתי לזירה הפוליטית והמשפטית. עם זאת, לא כל הדרישות הפכו להחלטות רשמיות או למנהג קבוע. הבנת המצב הנוכחי דורשת הבחנה בין דרישות ארגוני 'מקדש', אימוץ פוליטי, אישורי משטרה, החלטות ממשלה, פסיקות משפטיות, ומה שמתממש בפועל.
