שבויי חמאס לשעבר: יום כיפור כסמל לחירות הבחירה מחדש
קיט וְאביבה סיגל, זוג שחור בקיבוץ כפר עזה ונחטף לעזה ב-7 באוקטובר, מצאו משמעות חדשה ליום כיפור לאחר חודשים של חטיפה וניתוק מהעולם. אביבה, ששהתה בשבי 51 יום, לא תצום השנה. היא מסבירה כי החוויה של מניעת הבחירה הבסיסית מתי לאכול ומתי לשתות שינתה את יחסיה לאוכל וליום כיפור. השנה, עבורה, היכולת לבחור אם לצום או לא היא אקט של חירות אישית, ולא כפייה.
קיט, ששהה בשבי 484 ימים, חולק את תחושתה של אשתו. הוא מדגיש כי יום כיפור אינו רק צום, אלא בעיקר "חשבון נפש" ובחינה פנימית, ולכן הוא יכול לחוות את היום במלואו גם ללא צום פיזי. השניים איבדו את ביתם, ולמעלה מ-60 מחברי קהילתם נהרגו. הם דיווחו על סבל פיזי ונפשי, כולל רעב וצמא, במהלך החטיפה.
סיגל סיפר גם כי במהלך השבי, ניסו חוטפיו להמיר את דתו לאסלאם, אך הדבר רק חיזק את זהותו היהודית ואת תפילותיו. הוא מצא כוח בהיסטוריה היהודית, בזיכרון ניצולי השואה וקורבנות רדיפות אחרות, והרגיש אחריות לשרוד לזכר אלו שלא זכו לכך. עבורו, יום כיפור בצעירותו היה בעיקר מסורת משפחתית, ולאחר עלייתו לישראל, הוא חש את זהותו היהודית דרך עצם החיים בארץ.
מאז שחרורם, קיט ואביבה מתגוררים בגזית, קרוב לבנותיהם ונכדיהם, ומשתתפים בפעילות הומניטרית ותמיכה בחטופים לשעבר דרך ארגון 255. הם שואפים לספר את סיפורם כדי למנוע את שכחת החוויה, ומדגישים כי למרות החזרה לחיים, הפצעים הפנימיים עמוקים. עבורם, יום כיפור הפך מסמל של צום לסמל של חירות שנמצאה מחדש, שיקום ובחירה עצמאית.
The same event, reported separately by each outlet. Open a few to compare what different newsrooms emphasize — and what they leave out.
Not the same event — other stories that share this one’s people, places, or theme: background, reactions, and follow-ups.
