"פיסות נשמתה משולות כחרס הנשבר״: סיפורה של דניאל אטיאס

דניאל אטיאס, בת 37, אם לשניים וגרושה, היא יוצרת ופעילה בתחום בריאות הנפש, המשלבת את סיפור חייה האישי עם יצירה אמנותית ורוחנית. אטיאס מתמודדת מזה שנים עם פוסט-טראומה מורכבת (C-PTSD), שהתפרצה בשנות העשרים לחייה והתבטאה בהתקפי חרדה, הסתגרות ודפוסי הרס עצמי. היא הצליחה להסתיר את מצוקתה במשך שנים, עד שפנייה להליך משפטי בעקבות תאונות דרכים הובילה לאבחון פסיכיאטרי ששינה את חייה.

בעקבות האבחון, החלה אטיאס טיפול פסיכולוגי שסייע לה רבות, אך היא חשה תסכול מקושי לממש את רעיונותיה. פנייה לקבלת סל שיקום הביאה לשיפור משמעותי בתחומי הדיור, התעסוקה והניהול האישי. תקופה קשה במיוחד הייתה כאשר בנה עבר ניתוח לב פתוח, והיא התמודדה עם משבר מול הממסד, ממנו נולד שירה "תהום על גבעה". היא אף חוותה ניסיון פגיעה עצמית מתוך ייאוש עמוק, אך מכך צמחה תפיסה חדשה של התמודדות עם ריבוי "חלקים" בנפש.

אטיאס מדגישה כי ההחלמה אינה תהליך ליניארי אלא ספירלי, הכולל עליות ומורדות, וכי חשוב להתייחס לנסיגות כחלק מההתקדמות. היא מקפידה על איזון בין הורות לצרכים אישיים, ונעזרת בכתיבה, מוזיקה ובילוי עם יקירים. משפחתה, ובפרט אחיה והוריה, היוו מקור תמיכה משמעותי בתהליך ההחלמה שלה.

האמונה והתורה החסידית מהווים עוגן מרכזי בחייה של אטיאס. היא מוצאת נחמה בכתבי רבי נחמן מברסלב והבעל שם טוב, ורבה מחזק אותה כי כישרונה הוא שליחות. חיבור זה בא לידי ביטוי ביצירותיה, כמו השיר "ניגון של אמונה". לקראת יום הכיפורים, היא כתבה את השיר "ונתנה תוקף", המשלב את תפילת יום הדין עם התמודדותה הנפשית, ומבטא תקווה לאיחוי "פיסות נשמתה המשולות כחרס הנשבר".

מסרה לקראת יום הדין הוא לנפץ את הבושה והאשמה הכרוכות בהתמודדות נפשית. "ההכרה בכך שקיים קושי ובקשת עזרה הן מעידות על גדולה ולא על חולשה", היא אומרת, ומדגישה כי שבירת הפרדיגמה הזו היא תחילתה של דרך, גם אם היא רצופת מהמורות.