נבחרת ישראל בכדורגל נעלמה, והמדאיג הוא שכבר לא אכפת לנו | תוכן גולשים
נבחרת ישראל בכדורגל נמצאת בשפל ציבורי חסר תקדים, כאשר האדישות כלפיה גוברת על כעס או אכזבה. בתקופה בה המדינה זקוקה לגאווה לאומית, הנבחרת נדמית כנעדרת כל נוכחות. בשבוע הבא תחל ישראל את דרכה בליגת האומות, קמפיין שעשוי להוות מסלול נוסף להעפלה ליורו 2028, אך התחושות סביב הנבחרת שונות מהעבר, והציניות שאפיינה אותה בשנים האחרונות פינתה את מקומה לחוסר עניין מוחלט.
הניתוק בין הנבחרת לקהל נובע ממספר גורמים. מאז ספטמבר 2023, הנבחרת אינה מארחת משחקים בישראל, והריחוק הפיזי יצר גם ריחוק רגשי. בנוסף, תחלופת שחקנים גבוהה ושינויים תכופים בהרכב מקשים על יצירת הזדהות וסמלים ברורים, למעט אולי הקפטן אלי דסה. בניגוד לקבוצות ליגה, הנבחרת נתפסת כ'מוצר חדש' בכל חלון משחקים, ללא זהות קבועה.
היעדר השיח הציבורי על הנבחרת, הן בתקשורת והן ברשתות החברתיות, תורם לאדישות. הנבחרת מופיעה לכותרות רק סביב משחקים, ולעיתים קרובות האוהדים אף אינם צופים בהם. ניתוק זה עלול לפגוע בביצועים על המגרש, שכן קהל אדיש מקשה על יצירת אווירה, התלהבות ותחושת שליחות.
כדי לשנות כיוון, ההתאחדות לכדורגל צריכה לפעול לחיזוק הקשר עם הקהל. גם ללא משחקי בית בישראל, יש לבנות זהות מקצועית ברורה, לשמור על גרעין שחקנים קבוע ולהתבסס על ליגיונרים. הגברת הפעילות ברשתות החברתיות, עדכונים שוטפים לתקשורת והנגשת השחקנים לקהל, במיוחד לדור הצעיר, חיוניים להחזרת הנבחרת למרכז העניין הציבורי. על ההתאחדות להפוך את הנבחרת לרלוונטית שוב, כדי שתספק גאווה ואסקפיזם במציאות הישראלית המורכבת.
