בוריט, שר החוץ של מרוקו: היחסים עם ישראל לא שינו עמדתנו כלפי הפלסטינים, אלג'יריה מגזימה בהסלמה
שר החוץ של מרוקו, נאסר בוריט, הדגיש כי חידוש היחסים בין מרוקו לישראל לא שינה ולא ישנה את עמדתה של רבאט כלפי הסוגיה הפלסטינית. הוא הדגיש את מחויבותה של הממלכה לפתרון שתי המדינות ולזכותו של העם הפלסטיני להקים מדינה עצמאית. לעומת זאת, בוריט ציין כי הסכסוך בין מרוקו לאלג'יריה הגיע, מצדה של אלג'יריה, לשלב של עמדות מופרזות והסלמה.
בראיון לערוצי RFI ו-France 24, שב בוריט והדגיש כי מרוקו מחויבת לעם הפלסטיני ועמדותיה בנושא קבועות ומוכרות. הוא הסביר כי פיתוח היחסים עם ישראל אינו בא על חשבון עמדה זו, ואף מרוקו מקווה שהפתיחות לישראל תאפשר תמיכה בזכויות הלגיטימיות של הפלסטינים. בוריט הדגיש כי מרוקו, בדומה למדינות התומכות בפתרון שתי המדינות, מאמינה בקיום שתי מדינות החיות זו לצד זו בשלום, ודחה טענות כי היחסים המסחריים והצבאיים עם ישראל מקדימים את הסוגיה הפלסטינית. הוא כינה קריאה זו "שגויה" ואישר כי חידוש היחסים לא חולל שינוי בעמדה המרוקנית.
השר המרוקני עבר לדון ביחסים עם אלג'יריה, ודחה האשמות נגד רבאט בנוגע לשיתוף פעולה צבאי עם ישראל. הוא ציין כי אינו עוקב עוד אחר הצהרות אלג'יריות בשל "סתירות רבות" בעמדותיה. בוריט הזכיר כי אלג'יריה, בעת ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם מרוקו, הסתמכה על מספר סיבות, וכי סוגיית היחסים עם ישראל הייתה רק אחת מהן. הוא הוסיף כי אלג'יריה העלתה אז סוגיות נוספות, כמו הסהרה והמלחמה של 1963, וכי העמדות האלג'יריות מאוחר יותר הפכו חד-צדדיות. למרות זאת, בוריט הדגיש כי מרוקו אינה נוקטת במדיניות הסלמה כלפי אלג'יריה, וכי המלך מוחמד השישי בחר שלא להיגרר להגיב להחלטות חד-צדדיות.
לגבי המצב הצבאי בסהרה, בוריט קבע כי מרוקו "נמצאת בשטחה" וכי היא נמצאת ב"מצב של הגנה עצמית לגיטימית". הוא הדגיש כי רבאט לא שאפה לעימות וכי היא עדיין תומכת בפתרון הסכסוך במסגרת האו"ם. הוא הסביר כי ההצעה המרוקנית לפתרון מבוססת על יוזמת האוטונומיה תחת ריבונות מרוקנית, וכי הצעה זו עולה בקנה אחד עם החלטות מועצת הביטחון והמסגרת האו"ם. לעומת זאת, הוא האשים את אלג'יריה בחוסר רצון לקבל את ההחלטה, שלטענת רבאט, מהווה את המסגרת הבינלאומית לניהול המשא ומתן. בוריט ציין כי מרוקו מעוניינת להגיע לפתרון "במסגרת יוזמת האוטונומיה המרוקנית, ולא שום דבר מלבד יוזמת האוטונומיה המרוקנית".
בנוגע לסוגיית ישראל באיחוד האפריקאי, בוריט התמקד בהיבטים הפרוצדורליים, הדגיש את הצורך לכבד את נהלי הארגון וביקר ניסיונות של מדינות מסוימות לכפות את עמדותיהן. הוא ציין כי 44 מדינות אפריקניות מקיימות יחסים עם ישראל, ותהה על עקביות קבלת יחסים אלו ברמה הדו-צדדית לעומת הניסיון לכפות עמדה שונה ברמה האיחוד האפריקאי, וביקר בהקשר זה את עמדת דרום אפריקה.
לבסוף, בוריט התייחס למצב בליביה, וקבע כי הלוביים עצמם קבעו את מועד הבחירות בשיחות ז'נבה, למרות הקשיים. הוא ציין כי המסלול הפוליטי, למרות מכשוליו, תרם להעברת המשבר מלוגיקת עימות צבאי לחיפוש אחר בסיס חוקתי וחוק בחירות. הוא הדגיש את הצורך לשמר את המוסדות הקיימים, כולל הפרלמנט, המועצה העליונה של המדינה והממשלה, ואזהר מפני יצירת ואקום מוסדי.
