הפשיזם מבטל את הצורך בחרם, קריאה להשתתפות בבחירות
המאמר טוען כי תחת שלטון "פשיזם ורצח עם", תפקידי הפוליטיקה משתנים באופן יסודי, והפוליטיקה הערבית בישראל שונה מהפוליטיקה הישראלית, כאשר הראשונה שואפת להתנגד למדיניות הישראלית באמצעות מנגנון ההצבעה, בעוד שהאחרונה מבקשת לכונן מציאות קולוניאליסטית.
הכותב מבקר את הקריאות לחרם על הבחירות, בטענה שהן מבוססות על שיקולים מתקופה שעברה, בה הייתה אפשרות לפתרון מדיני ורשת ביטחון שאפשרו חלופות כמו חרם. כיום, לטענתו, המצב השתנה באופן דרמטי, במיוחד מאז רצח יצחק רבין וסיום רעיון שתי המדינות, והמעבר של החברה הישראלית למצב של "הכרעת הסוגיה הפלסטינית באלימות, עד כדי רצח עם".
במצב הנוכחי, בו "בעלי פרויקט הרצח בעזה" מצהירים על כוונתם להרחיב את הפרויקט לגדה וללב פלסטין, הכותב רואה בהשתתפות בבחירות, גם אם בשיעורים גבוהים, כדרך להפריע למדיניות הימין הפשיסטי. הוא מדגיש כי הקול הערבי הוא בעל חשיבות מכרעת ויכול לעשות את ההבדל, בניגוד לטענות חלק מהמבטלים את חשיבותו.
הכותב מביע אכזבה מפיצולו של מנסור עבאס, שלטענתו "הפנה את גבו לקהילתו" ואיבד "קלף בוחר". הוא טוען כי הקריאה לחרם, גם אם היא הפסד קטן יותר, אינה רלוונטית במצב הנוכחי, שכן היא לא תשיג דבר מול פשיזם שמטרתו למנוע מהבוחר הערבי להצביע. לדידו, השתתפות בבחירות היא מינימום הכרחי כדי להביע התנגדות ולהילחם על קיומם של הערבים בארץ.
לסיכום, הכותב קורא להשתתפות פעילה בבחירות כדרך להביע התנגדות פוליטית ואת רצונם של הערבים להישאר ולהילחם על זכויותיהם, במקום לשבת בבית ולהיעלם, כפי שרוצים גורמים פשיסטיים. הוא רואה בהצבעה כלי להביע תמיכה בעצמם ובקהילתם, ולא רק כצעד פוליטי בעל משמעויות גדולות יותר.
