חרדים מנשים
עם התלהטות מערכת הבחירות, גובר הניכור בין הציבור החרדי לרוב תושבי ישראל, המוּנע בין היתר מהסירוב החרדי לקחת חלק בביטחון ובכלכלה, ומהניסיון לכפות את אורחותיהם על הכלל. מרכיב בולט בכך הוא הדרת נשים, המתבטאת במאבק לקידום הפרדה מגדרית באקדמיה, בתמיכת הקואליציה. דוגמה לכך אירעה בביקור ראש הממשלה בבסיס צבאי, שם חיילות נדרשו להסתתר שעות ארוכות מחיילי יחידה חרדית. חיילים מיחידה חרדית אף הפרו פקודה למשימה מבצעית בשל נוכחות פרמדיקית. בבני ברק מוצגים שלטים הדורשים מדרכות נפרדות לגברים ונשים, ובעבר נדרש להושיב נשים בחלק האחורי של אוטובוסים בלבד.
המגמה, שהייתה בעבר נחלת חרדים קיצוניים, מחריפה ודבקה גם במנהיגים רוחניים ופוליטיים של העדה הספרדית, בניגוד למסורת הפתיחות שלה. הדבר מגיע לשיא אבסורד בכנסים העוסקים בפוריות האישה, מהם מודרות נשים. המאמר מעלה שאלות לגבי מקור החשש האובססיבי מקרבה בין המינים, ומצביע על דמויות נשיות מובילות במקורות היהודיים כהוכחה לכך שהפרדה אינה עקרון יסוד לאורך הדורות.
המאמר מציע כי להדרת נשים יש מניע עמוק יותר, הקשור לעובדה שבערים חרדיות מסוימות הנשים הן המפרנסות. האברכים, שזמנם מוקדש ללימוד תלמודי שנגיעתו בחיים מוגבלת, חשים צורך להדגיש את מרכזיותם על ידי הדגשת נחיתות הנשים. התנהלות זו מושווית לחברות אסלאמיות מקצינות ולעולם השלישי, ומוצגת ככישלון חינוכי של שיטת החינוך החרדית, המבוססת על משמעת אך אינה מצליחה למנוע פיתויים.
הכותב טוען כי המונחים 'הדרת נשים' ו'הפרדה מגדרית' הם 'מכבסת מילים' שמטרתן לקבע מעמד נחות לנשים ולמנוע מהן להיבחר לתפקידים ציבוריים. הוא קורא לעמוד על המשמר נגד זליגת גישות מיזוגניות לחברה הישראלית.
