"הגואש זה הסמים שלי - אני נכנסת לטראנס"
האמנית קרן מורג מתארת את שגרת יומה, הכוללת השכמה מוקדמת, סידור הבית ומעבר לסטודיו הצמוד. היא מודה שאינה מרבה לצאת מהבית ומעדיפה קפה נמס קר שהיא מכינה במכונה חדשה. מורג, המגדירה עצמה כאמנית ללא סטנדרטים מקובלים, אינה שותה יין או מעשנת, אך מודה בהתמכרות ליהלומים, עבורם היא עובדת קשה. היא שואפת להציג את "יומן המלחמה" המצויר שלה במוזיאון תל אביב, וכן להוציא ספר בנושא.
מורג עובדת בימים אלו על מספר פרויקטים במקביל, ביניהם תערוכה גדולה בשם "הקיץ של אביה" שתפתח בספטמבר בגלריה העירונית רמת השרון, העוסקת בחרמות והדרה חברתית, אותה היא מפיקה ובעלה, ד"ר גיא מורג צפלביץ', אוצר. במקביל, היא מנהלת מדי יום את "יומן המלחמה" המצויר שלה מאז ה-8 באוקטובר, אותו היא מפרסמת באינסטגרם. בנוסף, תתקיים תערוכה לזכרה של אביב מאור ז"ל, שנרצחה בפיגוע, במוזיאון בית שטרומן.
מורג מתארת את "השריטה" שלה כעבודה תחת לחץ וברגע האחרון, תכונה שהיא ממנפת לריכוז מוגבר ויצירה איכותית. היא משווה את הגואש לסם המכניס אותה ל"טראנס". היא מספרת כי בעצת חבר, בחרה ללמוד אמנות במקום תיאטרון, כדי להגשים את חלומה על משפחה וחיים ביתיים. היא חולקת את אהבתה לבעלה, אותו היא מגדירה כסקסי ביותר, ואת געגועיה לתקופת נעוריה בתל אביב. כיום היא מתגוררת בכפר תבור ומאחלת לעצמה כוח-על של אי-לקיחת דברים ללב.
היא מוציאה כסף רב על חומרי יצירה, ורואה בחנויות אמנות "עולם ממתקים". הישגה הגדול ביותר הוא תמיכת הוריה, שזיהו את כישרונה מגיל צעיר. היא חוששת ממחלות ומוות, אך מוצאת אושר בהיות בנה מאושר. היא מתגעגעת לאביה המנוח, ורואה בבעלה ובנה את נכסיה היקרים ביותר. בין יוצריה האהובים נמנים יוחנן סימון, בנקסי, יאיוי קוסאמה, ראובן רובין, פיקאסו ואליעזר זוננשיין.
