איך היית רוצה שיזכרו אותך

השאלה כיצד יזכרו אותם היא דילמה המעסיקה אישי ציבור רבים, כפי שעולה מראיונות עדכניים עם פרופסור אמריטוס אבישי מרגלית והעיתונאי אמנון אברמוביץ. מרגלית, בן 87, מתייחס לשאלה בביטול, וטוען שרוב האנשים החשובים נדחקים להערות שוליים או שטיעוניהם חוזרים על עצמם מבלי לייחס להם מקור, וכי רק מגלומנים חושבים אחרת.

לעומתו, אברמוביץ סבור שעיתונאי החושב שיזכרו אותו אינו מאוזן, וכי רק סופרים, אדריכלים ומנהיגים משאירים חותם מתמשך. עם זאת, הכותבת מציינת שאברמוביץ עצמו נחשב לאחד מאנשי התקשורת המיתולוגיים שזכרם לא נמחק, לצד דמויות כמו דב יודקובסקי, אורי אבנרי, חיים יבין, מוטי קירשנבאום, אדם ברוך, סילבי קשת ועמוס קינן.

הכותבת מדגישה את הצורך ב'סוכני זיכרון', כמו רון מיברג ורינו צרור שהנציחו את זכרו של אדם ברוך, כדי למנוע שכחה. היא מצביעה על כך שהאינטרנט מקל על שימור הכתבות, אך כוכבי בידור ואישי תרבות רבים מתמודדים עם דעיכה וקשיים לחזור לבמה, לעיתים עקב גילנות או שינויים באופנה, כפי שניתן לראות בניסיונות קאמבק של זמרים או בטרגדיה של התאבדותו של גבי שושן.

בני ציפר, עורך מוסף 'תרבות וספרות' של 'הארץ' הפורש לאחר 35 שנים, מנסה להציל משכחה שמות של יוצרים עלומים משנות השישים, כמו המשורר בנימין סגל, ומציין כי רבים מהם לא זכו להכרה או לא מימשו את הפוטנציאל שלהם. תופעה זו מקבילה למסרים בשיר 'גם זה יעבור' של הראפר טונה, המתאר את חלוף הדברים והתחלופה התרבותית.