ואחרי שגמרנו להתבאס מ"נז"א": אפשר לדעת מה באמת קרה בעזה?
הסרט "נזק אגבי" (נז"א), שזכה בפרס בפסטיבל ונציה, עורר סערה ציבורית בישראל עוד לפני שצפו בו רוב המגיבים. בעוד מעטים שיבחו את הסרט על חשיפת מעשי ישראל בעזה, הרוב גינה אותו וטען כי הוא מלבה שנאת ישראל. שר התרבות מיקי זוהר אף הודיע שיפעל לשלילת אזרחותם של יוצרי הסרט, אך הדבר נתקל בביקורת כלא חוקי וחסר סמכות.
המאמר מבקר את השיח הציבורי בישראל סביב הסרט, וטוען כי רוב המגיבים לא צפו בו כלל, מה שחושף את אופי הדיונים הפנימיים בישראל. בנוסף, נמתחת ביקורת על התקשורת הישראלית, שלטענת הכותב כשלה באספקת תמונת מצב אמינה לגבי המתרחש בעזה, והציגה קשת רחבה של דעות, החל מטענות על נורמה של הרעבה כאמצעי ענישה ועד להללת הרס בתים והרג אזרחים.
הכותב טוען כי שר התרבות מיקי זוהר לא פעל מספיק להסברה הישראלית בנוגע לאירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה בעזה, וכי היה עליו ליזום פעולות למינוף עולם התרבות והיצירה הישראלית למען הנרטיב הישראלי. כמו כן, נטען כי אמנים אינם מחויבים לאחריות ציבורית, אך יש להבחין בין אחריות חוקית למוסרית, והיוצרים בחרו לצייר את המציאות בצבע של דגל פלסטין מבלי להזכיר את הנסיבות המורכבות.
המאמר דן גם בשנאת ישראל בעולם, וטוען כי היא נובעת לא רק מהמלחמה בעזה אלא גם מקונפליקטים מוסריים של אינטלקטואלים במערב, המתקשים להתמודד עם עוולות העבר שלהם. בנוסף, מוזכרת השנאה לארצות הברית כגורם התורם לשנאת ישראל. לבסוף, נטען כי המוניטין המוסרי של ישראל נפגע מזמן, וסרט כזה רק מחזק את התפיסות הקיימות לגביה.
