המזרח התיכון: שלוש הנחות יסוד גיאופוליטיות קרסו בשנה החולפת
השנה העברית תשפ"ו הביאה עמה שינויים מהותיים במזרח התיכון, כאשר כללי המשחק הגיאופוליטיים הישנים חדלו מלהתקיים. כך עולה מניתוח של "היום". אחד השינויים המרכזיים הוא קריסת התפיסה לפיה מרחק גיאוגרפי מהווה ערובה מפני תגמול. בעוד שאיראן ניהלה במשך עשורים מלחמה היברידית באמצעות שלוחיה, ישראל החלה להנחית מכות ישירות על איראן עצמה.
שינוי נוסף נוגע לציפייה לאיחוד אסלאמי מיידי נגד ישראל. מדינות שקיימו יחסים דיפלומטיים עם ישראל לא ניתקו אותם, ואף חלה התקרבות בין ירושלים למספר מדינות סוניות, המונעת מרצון משותף לרסן את איראן.
השינוי השלישי הוא אובדן מעמדה של איראן כמעצמה בלתי פגיעה. ישראל, כמעצמה אזורית חדשה, הוכיחה את יכולתה לפעול מעבר לגבולותיה, תוך ניהול קונפליקטים מרובי חזיתות. יכולותיה הטכנולוגיות הפכו את הלחימה לזירת הדגמה, כפי שבא לידי ביטוי בעסקת נשק חסרת תקדים עם יוון בסך כשלושה מיליארד אירו. המצב הפסיכולוגי השתנה, וכעת איראן נאלצת לחשב כל העת את האפשרות לתגובה ישראלית.
למרות ההצלחות הצבאיות, קיים פער בין העוצמה הצבאית לבין היכולת להמיר אותה להישגים פוליטיים. המשטר באיראן, לאחר מות מנהיגו, הפך לחונטה צבאית תחת מסווה דתי, ושלוחי איראן סובלים מפיצול פנימי. הסוגיה הפלסטינית נותרה בלתי פתורה, והתלות האסטרטגית בארה"ב נמשכת. על רקע היחלשותה של איראן, טורקיה, בעלת כלכלה חזקה וחברות בנאט"ו, הופכת למתמודדת מרכזית על השפעה אזורית.
