נשמו עמוק לפני שאתם מחליטים? המחקר מצא שזה בדיוק מה שהופך אתכם לנועזים יותר

מחקר חדש שפורסם בכתב העת Neuron מצא כי נשימה איטית עם נשיפה מוארכת, בניגוד לאמונה הרווחת, אינה הופכת אנשים לזהירים יותר אלא לנועזים יותר ומגבירה את נכונותם לקחת סיכונים. המחקר, שבוצע בשיתוף מספר מוסדות מחקר גרמניים, בחן כיצד תהליכים גופניים, ובפרט נשימה, משפיעים על קבלת החלטות. החוקרים מדדו במקביל דפוס נשימה, פעילות לב, מוליכות עור, תגובת אישונים ופעילות מוחית בקרב 41 משתתפים בריאים, אשר התבקשו לקבל החלטות הכרוכות בסיכון בשני מצבי נשימה שונים: נשימה טבעית ונשימה איטית עם נשיפה מוארכת ביחס של 2:8.

הממצאים הראו כי הארכת הנשיפה האטה את קצב הלב והעלתה את השונות בין פעימות הלב. באופן מפתיע, השינוי לא נבע מירידה ברגישות להפסדים, אלא מעלייה בקשב לפרס הפוטנציאלי. המוח הפך רגיש יותר לאפשרות הזכייה, מה שהגדיל את המשקל היחסי של הצד החיובי במשוואת ההחלטה. סריקות מוח הראו פעילות חזקה יותר באזורים הקשורים לעיבוד פרס ולוויסות קצב הלב.

החוקרים, ובראשם פרופ' סויונג קיו פארק, מסבירים כי החלטותינו נובעות מגומלין בין תהליכים קוגניטיביים למצב הגופני. הם מציינים כי שיטות נשימה, המלוות את האנושות אלפי שנים, הוכחו כעת כמנגנון אמין לשליטה בהחלטות. ונהאו הואנג, הכותב הראשון, הוסיף כי הגומלין בין הנשימה לדינמיקת הלב הופך את המוח לקשוב יותר לפרסים.

המחקר מתבסס על תיאוריות קודמות שטענו כי הגוף משתתף בתהליך קבלת ההחלטות, וכי שונות בקצב הלב משפיעה על יכולת לווסת רגשות ולקבל החלטות. מחקר משנת 2016 אף הראה כי סוחרים בלונדון שהיו מדויקים יותר בספירת פעימות הלב שלהם היו רווחיים יותר. עם זאת, החוקרים מדגישים כי המחקר הנוכחי בוצע במדגם קטן של אנשים בריאים בתנאי מעבדה, ונדרשות עבודות המשך לבחינת ההשפעה באוכלוסיות קליניות ובמצבים מעשיים יותר, כמו החלטות אכילה או השקעה.

בהקשר הישראלי, הממצאים רלוונטיים במיוחד לאור הגידול במסחר המקוון והזמינות המיידית של החלטות פיננסיות. המסקנה המעשית היא להפריד בין שימוש בנשימה איטית להרגעה במצבי לחץ, לבין שימוש בה לפני החלטות נועזות. במצבי ירידה בשוק, נשימה איטית יכולה לסייע בחזרה למצב חשיבה, אך יש להימנע מקבלת החלטות מידיות. לעומת זאת, אם כבר נרגעתם ושוקלים הגדלת חשיפה, הרוגע עצמו עלול להטות את הכף לכיוון לקיחת סיכונים. ההמלצה היא לקבוע מראש את גודל החשיפה ונקודות הכניסה, ולא להשאיר את ההחלטה למצב הפיזיולוגי של הרגע.