סרט "נאצה" על המלחמה בעזה מעורר סערה בישראל לאחר זכייה בפסטיבל ונציה

הסרט התיעודי "נאצה" (NAZA), שהוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים של ונציה, עורר סערה פוליטית ותקשורתית בישראל. הסרט, המבוסס על עדויות של 24 אנשי צבא ומודיעין ישראלים לשעבר, מציג את ניהול מבצעי התקיפה ברצועת עזה, תוך התמקדות במנגנוני קבלת ההחלטות ובשימוש בבינה מלאכותית. לאחר הקרנת הבכורה, זכה הסרט למחיאות כפיים סוערות שנמשכו כ-24 דקות, ובהמשך זכה ב"פרס ועדת השופטים" בפסטיבל.

הסרט, בבימויים של הישראלים יובל אברהם ורחל זור, מבוסס על ראיונות חשאיים שנערכו במשך כשלוש שנים. המשתתפים, שזהותם שונתה דיגיטלית, מדברים על תפקידם במערכת התקיפה, ועל המונח הצבאי "נאצה", המתייחס למספר הצפוי של נפגעים אזרחיים כ"נזק משני". הסרט בוחן כיצד חיי אזרחים הופכים למספרים בחישובי מבצעים, וכן את השימוש במערכות בינה מלאכותית לזיהוי מטרות. נקודת החוזק המרכזית של הסרט היא הצגת המלחמה מנקודת מבטם של אנשי המערכת הביטחונית, ולא רק מנקודת מבט הקורבנות.

"נאצה" הוא שיתוף פעולה נוסף של אברהם וזור, שבימו את הסרט "אין ארץ אחרת" (No Other Land) יחד עם פלסטינים. הפקת "נאצה" נעשתה בשיתוף פעולה עם ה"גרדיאן" הבריטי, ובהשתתפות המפיק ג'יימס וילסון והמפיק בפועל ג'ונתן גלייזר, במאי "אזור העניין". הסרט נשען בחלקו על תחקירים קודמים שפורסמו ב"גרדיאן", מגזין +972 ו"Local Call".

הסרט עורר זעם בישראל בשל מקור העדויות, אנשי צבא ומודיעין ישראלים לשעבר, לטענת יוצרי הסרט. ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט כינה את הסרט "עלילת דם" והאשים אותו בהפצת שקרים על צה"ל. צה"ל עצמו דחה את הטענות, הטיל ספק באמינות המקורות המסתוריים, והדגיש כי החלטות על תקיפות מתקבלות על ידי בני אדם ולא על ידי בינה מלאכותית, וכי צה"ל נוקט באמצעים למזעור פגיעה באזרחים.

הסרט מצטרף לשורה של סרטים שעוררו מחלוקת בישראל, כמו "אין ארץ אחרת", "ג'נין ג'נין" ו"השומרים" (The Gatekeepers). "נאצה" נחשב שונה בשל תזמון יציאתו, שלושה שנים לאחר תחילת המלחמה, והתמקדותו בשאלת קבלת ההחלטות הצבאיות וחישוב הנזק האזרחי, תוך שימוש בטכנולוגיה ובינה מלאכותית. הסרט מעורר דיון ציבורי על הזכות לספר את סיפור המלחמה ועל האחריות לתיעודה.