88 יום בלי אינטרנט, ואז נדלקה רשת אחרת: מה איראן בנתה, וכמה זה עולה לעולם
איראן השלימה מהפכה טכנולוגית בתחום האינטרנט, שהתבטאה בהשבתה האחרונה שנמשכה 88 יום, התקופה הארוכה ביותר בהיסטוריה של המדינה. במקום השבתה גורפת, איראן פיתחה יכולת לסנן ולפלח את הגישה לרשת: אליטה פוליטית וכלכלית נהנית מגישה מלאה לאינטרנט הגלובלי, בעוד שאר האוכלוסייה מחוברת לרשת לאומית סגורה ומבוקרת. יכולת זו, שאינה צנזורה במובן הישן אלא יצירת שתי רשתות נפרדות, דורשת משאבי מחשוב ותקציב אדירים, ומומחים אינם בטוחים אם הטכנולוגיה פותחה מקומית או נרכשה.
במקביל, נבנתה תשתית עסקית שלמה סביב הרשת הלאומית. חברות איראניות עודדו או חויבו לעבור לרשת הפנימית, וצמח סביבה מערך אפליקציות מקומיות הכולל שירותי מסחר, גיימינג, הסעות ואפליקציות מסרים כמו 'באלה' ו'סורוש', המחליפות את וואטסאפ וטלגרם. גם שירותי וידאו כמו 'אפארט' מחליפים את יוטיוב, ואינסטגרם, למרות חסימתו הרשמית, עדיין בשימוש נרחב דרך VPN. המערכת אינה אטומה לחלוטין, אך הופכת את הגישה החוצה ליקרה, איטית ומסוכנת, מה שמרתיע את רוב המשתמשים.
המהפכה האיראנית היא קצה של מגמה עולמית. השבתות אינטרנט יזומות על ידי ממשלות צפויות לעלות לכלכלה העולמית 19.7 מיליארד דולר ב-2025, עלייה של 156% לעומת השנה הקודמת. שיא נרשם ב-2024 עם 212 השבתות ב-28 מדינות, שהצטברו ל-120,095 שעות שיבוש. רוסיה ספגה את הנזק הגדול ביותר, עם 11.9 מיליארד דולר. ההשבתות מכוונות בעיקר לערוצי תקשורת המאפשרים ארגון והפצת מידע מהיר, כמו X, טלגרם וטיקטוק.
ההשלכות על עסקים בינלאומיים כוללות סיכון תפעולי קשה לתמחר, בעוד שחברות מקומיות במדינות אלו זוכות להזדמנות עסקית בשוק שבוי. עבור ישראל, המצב האיראני רלוונטי גיאופוליטית, בשל השפעת זרימת המידע על תגובות שוק בזמן אירועים, וכן תעשייתית, בשל הביקוש הגובר לטכנולוגיות ניטור וסינון סייבר. בנוסף, תלות משקי הבית הישראליים בתשתיות תקשורת דומות מדגישה את הפגיעות הפוטנציאלית לתקלות.
