שעה של ציור בשבוע עם זר: מה קרה למוח כשצעירים ומבוגרים יצרו יחד

מחקר חדש שפורסם בכתב העת PLOS Biology מצא כי שעה של פעילות יצירתית משותפת בשבוע, למשך שישה שבועות, עם אדם זר, מפחיתה תחושות בדידות ומגבירה תחושת קרבה חברתית בשתי קבוצות הגיל שנבדקו: צעירים ומבוגרים. המחקר, בהובלת ריסה מופאט מאוניברסיטת ETH בציריך, כלל 61 זוגות של זרים, מתוכם 31 זוגות בין-דוריים (מבוגרים מעל גיל 69 וצעירים בני 18-35) ו-30 זוגות של צעירים בני אותו דור, ששימשו כקבוצת השוואה.

המשתתפים חבשו כובעים עם חיישנים שמדדו את זרימת הדם במוחם (הייפרסקאנינג) בזמן שציירו יחד, דיברו ושיחקו. בנוסף למדידות המוחיות, הם מילאו שאלונים על בדידות וקרבה חברתית. התוצאות הראו ירידה של כ-1% בבדידות ועלייה של כ-4% בקרבה חברתית בממוצע בכל פגישה, בשתי הקבוצות, מה שמצביע על כך שפעילות משותפת פשוטה יכולה להשפיע לטובה על מדדים אלו תוך זמן קצר.

עם זאת, החוקרים הופתעו לגלות שהסנכרון המוחי בין המשתתפים נע בכיוונים הפוכים. בזוגות בני אותו דור, הסנכרון באזור הטמפורופריאטלי הימני (המעורב בהבנת הזולת) עלה, בעוד שבזוגות הבין-דוריים הוא ירד. החוקרים מפרשים זאת בכך שכאשר יש רקע משותף רב, המוחות מתיישרים, ואילו כאשר הרקע שונה, כל צד לומד להשלים את השני, מה שמתבטא בירידה בסנכרון המוחי. בכל מקרה, הסנכרון עלה בזמן הציור המשותף לעומת הציור העצמאי.

המחקר מדגיש כי ירידה בסנכרון אינה מעידה על כישלון הקשר, אלא על דינמיקה שונה של אינטראקציה בין אנשים בעלי רקע שונה. הממצאים יכולים לסייע בבניית תוכניות התערבות למאבק בבדידות, במיוחד בישראל, שם כרבע מבני 65 ומעלה מדווחים על בדידות. החוקרים מציינים כי ישנם סייגים למחקר, כמו היקף המדגם הקטן יחסית והגבלת התקשורת המילולית במהלך המשימות.