"לא רצח עם, אפילו לא קרוב": ביל מאהר תוקף את מבקרי ישראל
במונולוג סיום בתוכניתו "Real Time", ביל מאהר תקף בחריפות את השינוי בתרבות הפוליטית בארצות הברית מאז פיגועי 11 בספטמבר, ובמיוחד את היחס בשמאל האמריקני לטרור, לאסלאמיזם רדיקלי ולמלחמה של ישראל בחמאס. מאהר טען כי מאז הפיגועים, אמריקה התרחקה מהבהירות המוסרית שהייתה לה מיד לאחר מכן, והזכיר הנחיות של ארגוני עיתונות וגופי שידור המורים להשתמש במונח "טרור" בזהירות או במרכאות.
הוא הגדיר את המאבק כהתנגשות בין אסלאמיזם רדיקלי לליברליזם מערבי, ותקף את אלו "ששונאים חופש דת, שונאים הומוסקסואלים ושונאים את הרעיון שנשים הן בני אדם שווים וחופשיים", ודבריו כוונו בעיקר לליברלים אמריקנים שלטענתו הגיעו לצד שלהם. מאהר ציין כי כיום "לאחד מכל חמישה צעירים אמריקנים יש דעה חיובית על אוסמה בן לאדן", והדגיש כי הדבר הגרוע ביותר ב-11 בספטמבר היה ש-3,000 אנשים נשרפו למוות, ולא החשד שנפל על מוסלמים חפים מפשע.
בהתייחסו למצב בעזה, מאהר הגדיר את חמאס "כנופיית מאפיה של טרור" וביטל את הטענה שישראל מבצעת רצח עם. הוא כינה את הטענה "שקר שקל להוכיח", והסביר כי המלחמה היא "מתקפת נגד במלחמה" ולא ניסיון להשמיד עם. לטענתו, היהודים הם העם הילידי בארץ ישראל, והם ה"אינדיאנים בתרחיש הזה". מאהר גם תקף את הזמרת אריאנה גרנדה על דבריה בנוגע להרעבת אנשים, וטען כי האחריות למחסור במזון בעזה מוטלת על חמאס שגנב סיוע. הוא הציג נתונים על כניסת משאיות סיוע ויציאת חולים לטיפול בחו"ל כדי לתמוך בטענתו שאין מדובר במדיניות השמדה.
מאהר הפנה את האש גם כלפי המפלגה הדמוקרטית, וטען כי אימוץ הטענה שישראל מבצעת רצח עם הוא "הרגע הגרוע ביותר של המפלגה מאז שהם ביטלו את תקופת השיקום אחרי מלחמת האזרחים". הוא השווה זאת ללחץ שהופעל על רפובליקנים לקבל את טענת טראמפ שניצח בבחירות 2020. לבסוף, מאהר הסביר כי "רצח עם" פירושו הריגה או ניסיון להרוג עם שלם, וכי אי אפשר לשנות את ההגדרה כך שתתאים למתקפת נגד במלחמה. הוא ציין את מספר ההרוגים בעזה כ"טרגי" אך הדגיש "לא רצח עם. אפילו לא קרוב", והשווה זאת להשמדת יהודי פולין במלחמת העולם השנייה. מאהר קישר את האשמת ישראל ברצח עם לעלייה באנטישמיות בעולם, וטען כי היא נותנת לגיטימציה לשנאת יהודים.
The same event, reported separately by each outlet. Open a few to compare what different newsrooms emphasize — and what they leave out.
Not the same event — other stories that share this one’s people, places, or theme: background, reactions, and follow-ups.
