מהפלנגות ועד עזה: הטעות שישראל חוזרת עליה שוב ושוב
מאז הקמתה, ישראל חוזרת שוב ושוב על דפוס פעולה של הפעלת כוחות מקומיים נגד אויביה, במטרה לערער את שלטון האויב, אך בכל פעם נתקלת במבוי סתום. הדבר בא לידי ביטוי החל מ"העסק הביש" במצרים, דרך אגודות הכפרים והפלנגות בלבנון, הדרוזים בסוריה, וכלה בכנופיות בעזה.
כיום, על פי פרסומים זרים, ישראל פועלת בעזה בדרך דומה. למרות עליונותה הצבאית, הממשלה מתקשה לנצח במלחמה, ומוצאת עצמה במצב של מלחמת התשה, לכאורה בשיתוף פעולה עם כנופיות פשע מקומיות. מצב זה עלול להוביל למלחמת אזרחים בעזה, שתפגע בעיקר באוכלוסייה האזרחית.
המאמר מצביע על כישלונות עבר של אסטרטגיה זו. בשנות ה-80, תוכנית הפלישה ללבנון התבססה על הפלנגות הנוצריות, אך הסתיימה במחיר דמים כבד ובכישלון. גם ניסיונות לגייס משתפי פעולה כורדים בעיראק נגד משמרות המהפכה כשלו.
הכותב טוען כי מדובר במודיעין "דמנטי" ללא זיכרון ארגוני או הפקת לקחים, המערבב מודיעין נלהב עם פוליטיקאים הנאחזים בכל קש. הוא תוהה מדוע ישראל ממשיכה באסטרטגיה זו במקום לחפש הסדרים המייצגים את יחסי הכוחות האמיתיים, ומסיק כי הדבר נובע מניהול מערכת בחירות על האש.
