דודו פישר: "החזנות היא האמנות הקשה ביותר"
החזן והזמר דודו פישר, שהתפרסם בין היתר בזכות תפקידו הראשי במחזמר "עלובי החיים" בבמות בינלאומיות, מתייחס לקראת הימים הנוראים לאתגרים הייחודיים של החזנות. פישר, בעל קריירה עשירה של עשרות שנים, מדגיש כי לדעתו החזנות היא "האמנות הכי קשה", קשה יותר אף מ"השואו-ביזנס". הוא מסביר כי החזן נדרש להפעיל את קהל המתפללים באמצעות קולו בלבד, ללא הגברה או תזמורת, ולהעביר מגוון רחב של רגשות כמו שמחה, עצב וחרטה, תוך שהוא עומד עם גבו לקהל.
פישר מוסיף כי חזן חייב להיות גם שחקן מצוין, שכן הוא מביא לבמה את אותם קול ורגש שהוא מביא לבית הכנסת. הוא מתאר את ההתרגשות הקיימת תמיד בעת עמידה לפני התיבה, ואת התקווה לקשר מוצלח של אמון הדדי עם הקהל. בנוגע למוזיקה היהודית העכשווית, פישר מציין כי הצעירים כיום אינם מעוניינים ב"קונצרט" אלא בהשתתפות פעילה בתפילה, ומציין לחיוב את רפי ביטון על שילוב מוזיקה ממחזות זמר ושירים ישראליים.
הוא נזכר בתפילת "אבינו מלכנו" ששר לראשונה כחזן בשנת 1973 בוויניפג, קנדה, בזמן מלחמת יום הכיפורים, תפילה שריגשה אותו מאז בכל שנה מחדש. פישר רואה בקטע "הבן יקיר לי אפרים" את הסמל לאחדות בעם ישראל, ומביע תקווה לאחדות גדולה יותר ולביאת המשיח.
בימים אלה שוהה פישר בארצות הברית, שם ימשיך כמנהגו לעבור לפני התיבה בימים הנוראים. בשנה הקרובה הוא צפוי להמשיך במופעי שירה וחזנות, לחזור לשחק בתיאטרון בהצגה "היומן", ואולי אף להשתתף בהפקה מחודשת של "עלובי החיים" בישראל.
