عزمي بشارة: الغرب مسؤول عن تأسيس إسرائيل ويدعمها
عزمي بشارة, מנהל המרכז הערבי למחקר וללימודי מדיניות, נשא לאחרונה הרצאה בפריז בשם "פלסטין ואירופה: נטל העבר והדינמיקות העכשוויות". בהרצאתו, שניתנה במסגרת כנס של המרכז בנובמבר 2025, תיאר بشארה את הקשר ההיסטורי בין אירופה לתנועה הציונית, וטען כי התמיכה המערבית, החל מהמאה ה-19, הובילה להקמת "מדינת הכיבוש הישראלי" בפלסטין. הוא הדגיש כי צרפת, "ארץ האורות", אימצה את הציונות כבר בתקופת נפוליאון, וכי פרויקטים התיישבותיים מערביים, כמו זה של לורנס אוליפנט ב-1879, תכננו יישוב יהודים באזור. بشارة ביקר את "הטעות המוסרית" של המערב כלפי הערבים בפלסטין, וראה בהקמת ישראל מתנה לתנועה הציונית, תוצר של "מודרניות אירופית" שראתה את הערבים כנחשלים. הוא טען כי המערב שלח חוקרים במאה ה-19 לפלסטין כדי לאסוף עדויות התומכות באמונותיהם הדתיות ולהקים מחדש את "הממלכה היהודית הדמיונית".
בעקבות הרצאתו, ספג بشارة ומוסדותיו ב"דוחה" מתקפה מישראל, שכן הרצאתו פירקה את "התודעה המערבית" והציגה את ערכי החירות שהמערב מפיץ כצבועים. بشارة השווה את מצבו למאבק ההיסטורי של ג'מאל א-דין אל-אפגאני נגד ארנסט רנן ב-1883, בו הגן אל-אפגאני על התבונה הערבית מפני טענות רנן על עליונות המערב. בראיון ל"אל-ערבי 2" בנוגע ל"אנציקלופדיה הערבית" החדשה, הדגיש بشارة כי בתקופות של "נפילה פוליטית", יש להתמקד בפרויקטים ידעניים. הוא ציין כי רבות מהתנועות האינטלקטואליות והמדעיות הערביות והאסלאמיות קמו בתקופות של דעיכה, וכי "הזמנים האפלים" בקרב הערבים זכו להתעוררות דרך קידום המדע.
בשארה הדגיש כי הרצאתו בפריז לא הייתה התבכיינות על העבר, אלא ביקורת על אחריות המערב ועל תפיסות יהודיות של הציונות ואנטישמיות, תוך שהוא מפריד זאת מהעם הפלסטיני. הוא טען כי למרות שהסוגיה היהודית הועברה לפלסטין, האיחוד האירופי ומדינותיו מעניקים לישראל יחס מועדף, "כאילו הייתה מדינה אירופית". לטענתו, יחס זה הוביל לתמיכה המערבית במלחמת 7 באוקטובר, שגרמה להרס בעזה ולהרחבת ההתנחלויות, כאשר "הקיצוניות הישראלית" הרוויחה על חשבון הפלסטינים. עם זאת, הוא ציין כי דור חדש במערב מבקר את "האידיאל הישראלי האירופי", ומבחין בין פושע לקורבן, מה שמתבטא אולי בעמדה הבריטית החדשה כלפי ישראל. بشارة הכיר בתמיכת קטאר במוסדות הידע שהוא מנהל, אך הדגיש את עצמאותו האינטלקטואלית, ואת תרומתו לחיזוק הזהות הערבית והתבונה, ככוח חדש שאינו מבוסס על נפט, והפך את "דוחה" למרכז ידע מדעי והומני.
