שאני גוואליה צוללת לעומק הכנת דבש ושופרות לקראת ראש השנה

בפרק השני של הסדרה "שאני בטבילה", מגישת הטלוויזיה שאני גוואליה יוצאת למסע מרתק אל מאחורי הקלעים של הכנת שני סמלים מרכזיים של ראש השנה: דבש ושופרות. לקראת החג, כשהדבש והשופרות חוזרים למרכז הבמה, גוואליה מציגה את האנשים והנשים העמלים מאחורי הקלעים כדי לשמר מסורות אלו.

הפרק נפתח בשעה 6 בבוקר בכפר סירקין, שם גוואליה מצטרפת ליניב, דבוראי בחוות משפחתית המייצרת דבש ישראלי. היא לומדת על חשיבות הלבוש המגן, התנועות האיטיות והימנעות מפאניקה בעבודה עם כ-50,000 עד 70,000 דבורים בכוורת. גוואליה מסבירה את תפקידן החיוני של הדבורים לא רק בייצור דבש, אלא גם בהאבקת צמחים, התורמת ישירות לגידולים חקלאיים כמו אבוקדו, תפוחים ודגנים.

יניב מסביר כי הדבש הוא מזון הדבורים עצמן, וכי הדבוראים מוסיפים מקום בכוורות כדי לעודד ייצור עודפים, אותם הם קוטפים. הוא גם מתאר את "ריקוד הדבורים", שבאמצעותו הדבורה המאתרת מקור צוף מעבירה את המידע לשאר הדבורים. גוואליה מבקרת באולם המיצוי, שם נאסף הדבש פעמיים בשנה, באביב ובקיץ. דבורה אחת יכולה לייצר עד 30 קילוגרם דבש בשנה. לאחר פתיחת התאים, הדבש מופק, מסונן ונארז. החווה המשפחתית מציעה גם מוצרי כוורת נוספים, כמו תמציות בטעמים, קוסמטיקה וליקרים.

לאחר מכן, גוואליה עוברת לכפר חב"ד כדי לחקור את תהליך ייצור השופרות. היא מתארת את השלבים השונים: חיתוך, ניקוב, עיצוב, ליטוש והברקה של קרניים גולמיות. דיוק רב נדרש ליצירת הפתח המתאים להפקת הצליל הרצוי. לדברי האומן, הקרניים מגיעות ממרוקו. ייצור שופר יכול לקחת בין 15 ל-20 דקות, תלוי ברמת הגימור ובטיפול בפה השופר.

הפרק השני של "שאני בטבילה" מדגיש את המלאכות, המקצועות והמסורות המלוות את ההכנות לראש השנה, מהזמזום של הכוורות ועד לצליל השופר.