אחרי הווידוי של יהודה לוי: 7 כללים שכל הורה צריך ללמד

השחקן יהודה לוי שיתף לאחרונה על חרם שחווה בילדותו והצלקות שהותירו בו חוויות חברתיות אלו, אשר השפיעו על ביטחונו העצמי גם שנים רבות לאחר מכן. דבריו של לוי, שסיפר כי הילד שחווה את החרם עדיין קיים בו, נגעו ללב הורים רבים המבינים כי לא ניתן למנוע מילדיהם כל אכזבה או דחייה חברתית. עם זאת, ניתן לצייד אותם בכלים שיסייעו להם לנווט בעולם החברתי, לזהות חברויות בריאות ולהציב גבולות.

במטרה לסייע להורים, מובאים שבעה כללים מרכזיים ללימוד ילדים על חברות: ראשית, יש ללמד אותם שחברות אינה אמורה להרגיש כמו מרדף, ואין צורך לשכנע אחרים להיות חברים שלהם. שנית, חשוב ללמד אותם לשים לב לתחושותיהם לאחר מפגש עם חבר, האם הם מרגישים שמחים ורגועים, או שהם מנתחים כל מילה? האם הם חופשיים להיות עצמם או חוששים לטעות?

שלישית, יש להדגיש את ההבדל בין צחוק משותף לצחוק על חשבונם של אחרים, וללמד אותם שחבר אמיתי מכבד גבולות. רביעית, יש להסביר להם שאין צורך לשנות את אישיותם או להסתיר תחביבים כדי להרגיש שייכים. חברות טובה משאירה מקום למי שהם באמת. חמישית, יש ללמד אותם לזהות קנאה הרסנית לעומת קנאה טבעית, ולהבדיל בין חבר שמנסה להקטין אותם לבין חבר שמתמודד עם רגשותיו.

שישית, יש להבחין בין אדיבות לבין נגישות יתר, וללמד אותם שאפשר להיות טובים ולהציב גבולות מבלי לספר סודות לכל אחד. שבע, יש להסביר שמותר ורצוי לצמוח ולהתפתח, וכי לא כל חברות נועדה להישאר לנצח; פרידה מחברות אינה מעידה על פגם בהם. בסופו של דבר, המטרה היא ללמד ילדים לא למדוד את ערכם לפי מספר חבריהם, אלא לזהות קשרים מיטיבים, להציב גבולות ולזכור שדחייה אינה מגדירה אותם.