מפחדים ללכת לגן או לבית הספר? כך מתמודדים עם חרדת פרידה בילדות

חרדת פרידה היא תופעה שכיחה ומלחיצה במשפחות עם ילדים צעירים, המתבטאת בבכי, היצמדות ודאגה מוגזמת בעת פרידה מהורה, בעיקר בדרך לגן או לבית הספר. ד"ר קרני מאשה, פסיכיאטרית ילדים ונוער, מסבירה כי בעוד חשש מסוים בעת היעלמות ההורה הוא חלק מהתפתחות תקינה בגיל הרך, הרי שכאשר הפחד מתמשך, מתגבר ופוגע בתפקוד היומיומי, ייתכן שמדובר בהפרעת חרדת פרידה.

התסמינים יכולים לכלול תלונות גופניות כמו כאבי בטן או ראש ללא ממצא רפואי, מצוקה ניכרת בערב שלפני הלימודים, פחדים עזים להישאר לבד, קושי להירדם ללא הורה, חלומות רעים, והימנעות מפעילויות חברתיות. ד"ר מאשה מדגישה כי הופעת מספר סימנים יחד, הנמשכים מעבר למספר שבועות, מחייבת תשומת לב מקצועית, שכן חרדה זו עלולה לפגוע בביטחון העצמי, בהישגים לימודיים וביחסים חברתיים.

הבחנה בין קושי הסתגלותי רגיל, המתרחש למשל בתחילת שנה בגן חדש, לבין חרדה הדורשת טיפול, נעשית על פי משך המצוקה, עוצמתה והימנעות עקבית מהגעה למסגרת החינוכית. במקרים של חרדה משמעותית, מומלץ לפנות לגורם מקצועי. תגובה אמפתית ועקבית מצד ההורים והצוות החינוכי, הכנה מקדימה, שגרה קבועה וטקס פרידה קצר וקבוע יכולים לסייע. חשוב להימנע מביקורת או מוויתור גורף על ההגעה למסגרת, ולחזק את תחושת המסוגלות של הילד.

כאשר חרדת הפרידה משפיעה על התפקוד היומיומי, גורמת להיעדרויות מרובות או מלווה בסימני מצוקה נוספים, יש לשקול פנייה להערכה מקצועית אצל פסיכיאטר ילדים או גורם טיפולי אחר. הטיפול עשוי לכלול הדרכת הורים, עבודה על דפוסי חשיבה חרדתיים, שיחות תומכות, טיפול רגשי מובנה, ולעיתים נדירות גם התערבות תרופתית. תהליך האבחון כולל פגישות עם ההורים והילד, ולאחריו נבנית תכנית טיפולית הדרגתית בשיתוף מלא עם המשפחה, תוך התייחסות לגיל הילד, אישיותו והקשר המשפחתי.