במלחמה הרב-זירתית של ישראל, רק מטרה אחת הושגה

ישראל נכנסת לשנה הרביעית של מלחמה רב-חזיתית, כאשר רק מטרה אחת, החזרת החטופים, הושגה. שאר מטרות הלחימה, בזירות עזה, לבנון, איראן וסוריה, עדיין לא הושגו. האתגר המרכזי הוא סיום הלחימה והגעה להסכמים ביטחוניים בכל הזירות, כאשר יכולתה של ישראל להשפיע משתנה בין הזירות. בנוגע לאיראן, ההשפעה הישראלית מוגבלת ותלויה בנשיא ארצות הברית. בזירות עזה ולבנון, סיום הלחימה תלוי בנכונות לפשרות ובאומץ מנהיגותי.

בנוסף, נדרשת מחויבות להבטחת ביטחון היישובים הסמוכים לגדר, הן בעוטף עזה והן בגבול הצפון, כדי לאפשר חזרה לחיים קהילתיים וכלכליים. הדבר מחייב מהלכים תומכים של המדינה בתחומי תעסוקה, תשתיות, תחבורה, חינוך ובריאות, שלא בוצעו עד כה.

בזירת יהודה ושומרון, הממשלה מנהלת את הסכסוך ללא החלטות מדיניות חשובות, תוך ניסיון לפרק את הרשות הפלסטינית מבלי להציע חלופה, מה שעלול להוביל לפיצוץ. האתגר המרכזי הוא המשילות, הכוללת טיפול בטרור פלסטיני ויהודי, שפוגע בישראל פנימית וחיצונית.

שיקום צה"ל הוא אתגר נוסף, הכולל רענון כוחות, החזרת כשירות ואימונים, והפחתת העומס מאנשי המילואים ומשפחותיהם. הדבר קשור גם לחוק הפטור מגיוס ולגיוס חרדים, ומהווה אתגר לאומי ולא רק צבאי. כמו כן, יש צורך בטיפול משופר בנפגעי המלחמה, גוף ונפש, ומינוי מנהל קבוע לאגף הרלוונטי.

אתגר נוסף הוא שימור והרחבת בריתות צבאיות, שנבנו באמצעות דיפלומטיה צבאית ותרגילים משותפים. האמריקנים פגעו באמון מדינות המפרץ, מה שעלול להקשות על היחסים הדיפלומטיים עם ישראל. לבסוף, צה"ל צריך לשמור על כוח האדם האיכותי שלו, הן בסדיר והן במילואים, מה שמחייב אחריות של הצבא והפוליטיקאים, למרות התנגדות פוליטית למוסדות צה"ל.