מלך הפיקסלים עירום

הקמפיין הפוליטי של בנימין נתניהו מתבסס בשבועות האחרונים על שתי טענות מרכזיות: כי הייתה "בגידה" מצד גורמים אחרים, וכי "לא העירו אותו" בבוקר 7 באוקטובר, אחרת התוצאה הייתה שונה. אולם, בדיקה של לוחות הזמנים סביב האירועים באותו יום סותרת את טענתו כי שעת ההשכמה היא הגורם המכריע. נתניהו, על פי הנטען, היה מבולבל ואף קטטוני גם לאחר שהתעורר, ובזבז זמן יקר על "שטויות" ונמנע מלשוחח עם בכירי מערכת הביטחון.

המאמר טוען כי נתניהו נוהג להשתמש ב"פיקסלים", פרטים קטנים, לעיתים שקריים, כדי להסתיר את התמונה הגדולה ולהציג את עצמו כקורבן או כגיבור. התנהלותו בבוקר 7 באוקטובר, וההתעשתות המאוחרת שאפיינה אותו, נתפסות כניסיון הנדוס תודעתי ולא כהתמודדות אמיתית עם המשבר. בזמן שישראל התמודדה עם האובדן, נתניהו לא הציע חמלה, כיוון או תוכנית פעולה, והופעתו המוקדמת תוארה כמפגן של ניתוק רגשי.

בנוסף, נטען כי נתניהו נמנע מלקחת אחריות על מחדלים שונים, תוך שהוא מתלהב מהכחשות ומתרצים. הוא מתעלם מאזהרות חוזרות ונשנות, כולל אזהרה לכאורה מנשיא איחוד האמירויות, מוחמד בן זאיד, בנוגע למצב המסוכן בעזה. התעלמות זו, יחד עם סירובו להקים ועדת חקירה ממלכתית, מעוררת חשד כי הוא חושש מהשלכותיה של חשיפת האמת.

המאמר מציג את נתניהו כאמן בהישרדות פוליטית, המעדיף את המשך הכאוס על פני פתרון הסכסוכים, מתוך אמונה שכך הוא יכול לשרוד. התנהלותו לאורך השנים, כולל התעלמות מאזהרות ביטחוניות ופוליטיות, מעידה על העדפת שימור הכוח על פני התמודדות אמיתית עם האתגרים הביטחוניים והמדיניים של ישראל.