ממאיר הר-ציון לחבר הכנסת צבי סוכות
מאמר זה משווה בין דמותו של מאיר הר-ציון, לוחם אגדי מיחידה 101, לבין פעולתו של חבר הכנסת צבי סוכות, שניפץ אנדרטה פלסטינית בכפר מאדמא. המחבר, פרופסור אמריטוס יורם פרי, טוען כי שני האירועים מייצגים מאבק מתמשך בנפש האומה הישראלית בין רוח הלחימה והנקם לבין ערכי מוסר וטוהר הנשק.
פרי מתאר את הר-ציון כסמל לגבורה ואומץ, שהיה חלק מדור לוחמים שהגן על ישראל הצעירה. הוא מציין כי מתוך יחידה 101 צמחו מנהיגים בכירים, אך גם חושף את הצדדים האפלים של המיתוס, כמו פעולת התגמול בקיביה והטשטוש בין פעולה צבאית לנקמה. המחבר מביא את סיפורו של הר-ציון, שיצא לפעולת נקם לאחר רצח אחותו וחברה במדבר יהודה, ורצח צעירים בדואים. למרות דרישתו של ראש הממשלה משה שרת להעמיד את המעורבים לדין, הצבא, בגיבוי ראש הממשלה דוד בן-גוריון, מנע חקירה והעמדה לדין.
שרת עצמו הביע דאגה עמוקה מהאירוע, ותיאר ביומנו את הסתירה בין עדינות הנפש הישראלית ליכולת לרצוח בדם קר. הוא הזהיר מפני הפיכת מעשה הנקמה לסמל של גבורה וקרא למדינה להיות צודקת ולא רק חזקה. פרי מקשר את הדילמה הזו למקרים מאוחרים יותר כמו פרשת סברה ושתילה ופרשת אלאור אזריה, בהם התעורר המתח בין שימוש בכוח צבאי לבין ערכי מוסר.
המאמר מגיע למסקנה כי פעולתו של חבר הכנסת סוכות, שניפץ אנדרטה פלסטינית, מהווה המשך למאבק זה. פרי מטיל ספק ביעילות פעולות מסוג זה, וטוען שהן עלולות להעמיק את תחושת ההשפלה והרצון לנקמה בקרב הפלסטינים. הוא מסכם כי השאלה המרכזית שנותרה בעינה היא איזו 'נשמה' תנצח בקרב האומה הישראלית, זו של הלחימה והנקם, או זו של המוסר והצדק.
