הפער בין נתניהו לטראמפ: הגדרת הניצחון מול איראן
קיים פער משמעותי בין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לנשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ בנוגע להגדרת הניצחון במאבק מול איראן. בעוד ששניהם רואים באיראן איום אסטרטגי, נתניהו חושש מיכולתה של טהרן לבנות מחדש את כוחה לאחר סיום הלחימה, ודורש ערבויות למניעת התעצמות עתידית. טראמפ, לעומתו, שואף להגיע להסכם שיגביל את תוכניות הגרעין והטילים של איראן באמצעות לחץ צבאי וכלכלי, מבלי שיהיה הכרחי להפיל את המשטר.
הבדלי הגישות נובעים מהתפיסות השונות לגבי מהות הבעיה האיראנית. נתניהו רואה באיראן מערכת של יכולות גרעיניות, טילים, משמרות המהפכה, חיזבאללה ורשתות אזוריות, ומתמקד ביכולתה לבנות מחדש את כוחה לאורך זמן. לעומתו, טראמפ מתמקד בהגבלת התנהלותה הנוכחית של איראן ובצמצום יכולת התמרון שלה, ולאו דווקא בשינוי המשטר.
הבחירות הקרבות בישראל (27 באוקטובר 2026) ובארצות הברית (בחירות אמצע הכהונה ב-3 בנובמבר) מעצימות את חילוקי הדעות הללו. נתניהו רואה בבחירות תאריך יעד שמצמצם את הזמן הפנוי עבורו לקבלת החלטות אסטרטגיות, ומעוניין להפוך את ההצלחות המבצעיות לתוצאות בלתי הפיכות. טראמפ, לעומת זאת, מעוניין להגיע לבחירות אמצע הכהונה ללא הסלמה צבאית משמעותית, כדי למנוע מאיראן להפוך לנטל פוליטי.
הפער בלוחות הזמנים עשוי להוביל למצבים שבהם פעולה שנתפסת כהצלחה על ידי צד אחד, תניע את הצד השני להמשיך במאמציו. נתניהו עשוי לראות בהחלשת איראן הזדמנות להשיג תוצאות אסטרטגיות, בעוד שטראמפ עשוי לראות בהצלחה צבאית הזדמנות למשא ומתן. עם זאת, מלחמה כוללת אינה בהכרח אינטרס של נתניהו, בשל התלות בארה"ב והסיכונים הפנימיים הכרוכים בה.
