אלקין תקף את חקירת תיק 2000: "שאלו שאלות שפגעו בחסינות"
במהלך עדותו במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, השר זאב אלקין תקף בחריפות את חוקרי המשטרה שגבו ממנו עדות בתיק 2000, וטען כי נשאל שאלות תאורטיות שפגעו בליבת החסינות הפרלמנטרית. אלקין טען כי חוסר הבנתם של החוקרים בעבודת הכנסת הוביל לעיוות התמונה, והם התייחסו אליו כאל "עד מומחה". התובע, עו"ד אלון גלדין, דחה את טענותיו וטען כי אלקין הוא שיזם את ההסברים על טקטיקות פוליטיות ועל הדרך שבה ניתן היה "לתקוע" את חוק "ישראל היום".
אלקין הסביר כי הרחיב בנושאים אלו מכיוון שהחוקרים ביקשו ממנו להסביר מנגנונים פרלמנטריים בסיסיים, כמו תפקיד שר בשני משרדים או עבודת ועדת הכנסת. הוא הוסיף כי חוק "ישראל היום" היה הנושא המרכזי, וכי החוקרים לא הבינו את המנגנונים הללו. בהמשך הדיון, התובע גלדין ניסה להצביע על פערים בין דברי אלקין כעת לבין גרסאות שמסר בעבר, והתמקד בסוגיית הגשת הערר על הצעת חוק "ישראל היום" ובמאזן הכוחות בקואליציה.
גלדין עימת את אלקין עם דבריה של השרה לשעבר ציפי לבני, שטענה כי לא היה עולה על דעתה להפר משמעת קואליציונית. אלקין השיב כי ניסיונו הרב בניהול קואליציות, הכולל איסוף מודיעין ויחסים אישיים עם חברי כנסת, אפשר לו לדעת כיצד יסתיימו הצבעות. הוא הבהיר כי פעל בסימביוזה עם יריב לוין, שכן ידע שתהיה ביניהם רוטציה והוא ייכנס לנעליו, וכי נתניהו המשיך להתייעץ איתו גם כשלא החזיק בתפקיד רשמי.
אלקין דחה את טענת התובע כי הסמכות לאשר חופש הצבעה נתונה רק לראש הממשלה וליו"ר הקואליציה, והדגיש כי להנהלת הקואליציה כוח עצמאי להתגבר על עמדת הממשלה. הוא הסביר כי סעיפים אלו מסדירים את שיטת העבודה של הכנסת, וכי עמדת הקואליציה יכולה להיות שונה מעמדת הממשלה. לקראת סיום הדיון, גלדין ניסה להפיל את אלקין בסתירה מול עדותו במשטרה משנת 2018, אך אלקין הסביר את ההבדל בין זיכרון פרטים ספציפיים לבין זכירת אווירה וקווי מדיניות כלליים.
