החרב והמגל, גרסת 2026: הוויכוח שקורע את התנועה הקיבוצית סביב מפת ההתיישבות
גל שוחמי, תת-אלוף במילואים, מוביל גרעין של 25 משפחות להקמת יישוב חדש בבקעת ערד שבנגב, כחלק מקול קורא של הממשלה להקמת יישובים קהילתיים. הגרעין, הכולל משפחות צעירות וותיקות, דתיות וחילוניות, מתכנן להתגורר בקרוואנים במשך שלוש שנים ולהקים יישוב המבוסס על ייצור חקלאי ותעשייתי, בניגוד למודל של "יישוב שינה" לא יצרני שהרשויות מקדמות.
שוחמי מתאר קשיים בהתמודדות מול המדינה ורשויות התכנון, אך נחוש לממש את חזונו הציוני. התנועה הקיבוצית, בשיתוף עם הקיבוץ הדתי, תומכת במהלך ומסייעת בקידום התכנון מול הממשלה, במטרה להקים יישובים חדשים לאחר 40 שנות שמיטה. הדיון הפנימי בתנועה הקיבוצית סוער, ומתמקד בשאלה האם יש להקים יישובים חדשים בבקעת הירדן, או להתמקד בנגב ובגליל.
אילן גזית, יו"ר מחנות העולים, מקדם הקמת קיבוץ חדש בבקעת הירדן כמודל התיישבותי "שוחר שלום" המחזק את הגבול המזרחי, בהתאם לתפיסות יגאל אלון ויצחק רבין. מנגד, איתי גונאל מעדיף הקמת יישובים חדשים בנגב ובגליל, וחושש שהתיישבות בבקעת הירדן עלולה לפגוע בהסכם שלום עתידי ופלסטינים שכנים. הוא קורא לממשלה לקבל החלטות מדיניות ללא מכשולים מצד היישובים.
הדיון מזכיר מחלוקות עבר בתנועה הקיבוצית, כמו הקמת יישובים ברמת הגולן, שם נמצאה נוסחה של התחייבות לפינוי במקרה של הסכם מדיני. מזכ"ל התנועה, ליאור שמחה, תומך בהקמת קיבוץ חדש בבקעת הירדן, הרואה בה אזור הסכמה וגבול ביטחון לישראל.
במקביל, התנועה הקיבוצית ומשרד הביטחון מחדשים את גרעיני הנח"ל, במטרה להציב כ-800 צעירים וצעירות ביישובים לאורך הגבול המזרחי, תוך שילוב חקלאות, הדרכה וחיזוק החוסן הלאומי, כפי שבן גוריון הגדיר את ייעודו של "נוער חלוצי לוחם".
