בזמן הלא נכון: הטעות במהלך של אלמוג כהן

הטור עוסק בהשוואה בין מצבן הנוכחי של הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים, תוך התמקדות בהצלחתה ההדרגתית של הפועל ת"א ובמשבר בו שרויה בית"ר.

הפועל תל אביב מוצגת ככוח עולה בכדורגל הישראלי, בדומה לקבוצה האגדית של אלי גוטמן מלפני 16 שנה, אך עם יתרון של ניהול יציב ושפוי יותר, המאפשר לה להישאר רלוונטית לאורך זמן. הקבוצה הנוכחית, למרות שינויים אפשריים בסגל, נהנית מקהל, שילוב של איכות ועוצמה הגנתית, ובעיקר ניהול נכון. בניגוד לציפיות מסוימות, אין לשפוט אותה כמתמודדת על אליפות, אלא בהקשר של בנייתה מחדש לאחר שנים קשות. הקבוצה הוכיחה יכולת משחק טובה, עם שחקנים בולטים כמו סתיו טוריאל, רועי אלקוקין ודגלאס אווסו, שהפגין יכולת השראה וכישרון בגיל 20 בלבד.

בצד השני, בית"ר ירושלים נמצאת במשבר עמוק. הקבוצה מתוארת כרגשית וקיצונית, עם תנודות חדות ביכולת. למרות שבעבר הראתה יכולת טובה באירופה והייתה קרובה לעלות לחצי גמר גביע הטוטו, הדחף הישראלי לשפוט במהירות מקשה על הערכה אובייקטיבית. אלמוג כהן, למרות היותו איש כדורגל מוכשר ובעל דרך עבודה מוכחת, עדיין נחשב למאמן מתחיל. בית"ר ירושלים הנוכחית, ששאפה לאליפות, אינה המקום המתאים להתפתחותו כמאמן, במיוחד לאור רף הציפיות הגבוה שהוצב על ידי הבעלים והמנהל המקצועי. חסרים בגיבוי בעמדות המגנים ובמרכז השדה, מה שהורגש במשחקים האחרונים. למרות הצהרות ביטחון של ברק אברמוב ואלמוג כהן, שתי התבוסות האחרונות מחייבות חשיבה מחודשת, במיוחד כשחלון ההעברות עומד להיפתח.