הייאוש מצטלם יותר נוח, אבל זו מלחמת עצמאות

שר התרבות מיקי זוהר פתח לפני שנה "מלחמה" על פרסי אופיר והאקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, לאחר שהתנגד לזכיית הסרט "הים" בפרס הסרט הטוב ביותר. זוהר טען כי הסרט, העוסק בילד המתגנב לישראל מרמאללה כדי לראות את הים, מכפיש את חיילי צה"ל, אף על פי שלא צפה בו. השר אף יזם טקס פרסים אלטרנטיבי, שהתגלה כחיקוי דל של פרסי אופיר. התעשייה, לעומת זאת, חיזקה את מעמדה של האקדמיה, גייסה תמיכה מאיגודי יוצרים, כלי תקשורת בינלאומיים ואקדמיות אירופאיות, ואף קיבלה הבטחה לתרומה של רבע מיליון שקל מאיש עסקים ישראלי.

לקראת טקס פרסי אופיר הקרוב, בו יחולקו הפרסים ל־22 סרטים עלילתיים ארוכים (לעומת 30 בשנים קודמות), ניכרת ירידה בכמות הסרטים, המיוחסת למלחמות עם איראן ולתפיסת הקולנוע הישראלי כאויב על ידי גורמים בימין הישראלי ובשמאל האירופאי. התוצאה היא שנה של סרטים קטנים ומופנמים, חלקם עוסקים בנושאי ייאוש והתאבדות, לצד סרטים גדולים וקולנועיים יותר, המופקים לעיתים קרובות בסיוע משקיעים זרים. בין הסרטים המובילים השנה נמנים "עצמאות" של משה רוזנטל (16 מועמדויות) ו"האהבות שלנו" של אבי נשר (12 מועמדויות), שניהם זכו להכרה בפסטיבלים בינלאומיים חשובים.

בנוסף, ניכרות מגמות חוזרות בבחירת חברי האקדמיה: העדפה לסרטים בשפות זרות (כמו ערבית, גרוזינית, פרסית), התלהבות מסרטי ביכורים (כ־50% מהזוכים בעבר), והצלחה גוברת של במאיות בשנים האחרונות. סרטים קלילים ושוברי קופות, כמו "קופה ראשית: הסרט", כמעט ואינם זוכים להכרה בקטגוריות המרכזיות. התחרות השנה נראית צפויה, עם פוטנציאל לזכייה של סרטי ביכורים בשפות זרות או של במאיות, אך גם אפשרות להפתעה בדמות זכייה של "עצמאות", שיכול להוות גם הוא להיט קולנועי.