התלוננו על רעש בלתי נסבל מהכביש, וישלמו 80 אלף שקל

בית משפט השלום בהרצליה דחה תביעה שהגישו עשרה תושבים שגרו בסמוך לכביש 2, אשר דרשו להקים קיר אקוסטי שיגן על בתיהם מרעש התנועה. השופט דוד יצחק קבע כי התושבים לא הוכיחו שהרעש חזק או בלתי סביר מבחינה משפטית, וכי הוא אינו מהווה מטרד של ממש הפוגע בשימוש הסביר בבתיהם. התושבים, שטענו כי הרעש מונע מהם ליהנות מהחצרות ופוגע בשנתם, ביקשו להורות למשרד התחבורה, למשרד להגנת הסביבה ולחברת נתיבי ישראל להקים קיר מיגון. הנתבעות, המדינה ונתיבי ישראל, טענו כי אין חובה חוקית להקים קיר כזה, וכי התקנות הקיימות אינן מגדירות רף מחייב לרעש מכלי רכב בכביש קיים.

בית המשפט מינה מומחה אקוסטיקה שקבע כי מפלסי הרעש בשעות השיא נעים בין 53 ל-74.2 דציבל. עם זאת, השופט הבהיר כי עצם קיום רעש בעוצמה גבוהה אינו מוכיח בהכרח הפרה של החוק, שכן אין בישראל הוראה חוקית הקובעת מפלס רעש מרבי מחייב לתנועת כלי רכב בכביש קיים. התקנות הקיימות אף מחריגות רעש תחבורתי מהמדדים הכמותיים, אך השופט דחה את עמדת הנתבעות כי החרגה זו מעניקה חסינות מוחלטת, והבהיר כי החוק למניעת מפגעים חל גם על רעש תחבורתי, אך נטל ההוכחה על התובעים להוכיח שהרעש חזק או בלתי סביר.

השופט ציין כי התובעים רכשו את בתיהם כשהם כבר היו סמוכים לכביש בין-עירוני מרכזי, וכי אופי הסביבה והמצב שהיה קיים בעת הרכישה הם שיקולים רלוונטיים. כמו כן, הוא קבע כי תיאורים אישיים של התושבים אינם מספיקים כשלעצמם להוכחת מטרד משפטי, וכי רק חלק מהתובעים התייצבו לחקירה. בנוגע לטענה שהעבודות להסבת נתיב לתחבורה ציבורית הגבירו את הרעש, קבע המומחה כי השינוי צפוי להפחית את הרעש בכחצי דציבל, וכי שינוי מהותי מחייב שינוי של שלושה דציבלים לפחות.

בסופו של דבר, התביעה נדחתה במלואה. עשרת התובעים חויבו לשלם שכר טרחת עורכי דין בסך 80 אלף שקל, שיחולק שווה בשווה בין המדינה לנתיבי ישראל, וכן לשאת בהוצאות המומחים. פסק הדין ממחיש כי גם כאשר קיימת פגיעה מורגשת באיכות החיים, נדרשת הוכחה שהרעש עולה לכדי מפגע או מטרד במובנם המשפטי כדי לחייב את הרשויות לבצע עבודות מיגון.