"זה היה כמו לפגוש את מארי אנטואנט, ואני מצחין מערק"

המשורר עודד כרמלי, הידוע גם בכינויו כרמליטו, חושף לראשונה פרטים על תקופה בה עבד עבור שרה נתניהו, אז הגברת הראשונה, כשהיה בן 27. כרמלי מתאר את החוויה כפגישה עם "יקום אחר לגמרי", ומשווה אותה למפגש עם מארי אנטואנט, כשהוא עצמו "מצחין מערק". הוא נשכר לכתוב הצעה לסדרה תיעודית על אביה של נתניהו, שמואל בן ארצי, עבור רשות השידור. במהלך עבודתו, כרמלי היה עד להתנהגויות קיצוניות של נתניהו, כולל צעקות, התמוטטויות ואף איחולי מוות לשמעון פרס.

כרמלי, המכונה גם "כרמליטו", מתאר את עצמו כמשורר עני שחי מהשירה, וכיצד נזקק לכסף כדי להתקיים. הוא מספר כיצד נתניהו, שרצתה סרט דומה לזה שנעשה על אביה, בנציון נתניהו, גייסה אותו למשימה. למרות שהיוזמה לא יצאה לפועל, כרמלי קיבל צ'קים נדיבים וזכה לחוות את התנהלותה של נתניהו מקרוב, כולל דיאלוגים עם נתן אשל בנוגע למינוי שרים.

בנוסף לחשיפות על נתניהו, כרמלי מדבר על הקמת פסטיבל השירה של תל אביב, על יצירותיו הספרותיות, על ילדותו בכפר סבא, ועל מאבקיו עם דמויות נוספות בעולם הספרות. הוא מותח ביקורת על "הרפובליקה הספרותית" ועל תרבות גבוהה, ומגדיר את עצמו כ"אנדרדוג פעלתן" ו"ראש לשועלים". הוא גם מתייחס ליוזמות תרבותיות חדשות שלו, כמו פסטיבלון מחזות בברים, ומבקר את שר התרבות הנוכחי, מיקי זוהר.

כרמלי מודה כי חשש לחשוף את הסיפור במשך 16 שנה, אך בגיל 41 הרגיש שהגיע הזמן. הוא מצטט את ג'ורג' הריסון באומרו שהאמת משחררת. למרות התגובות הרבות שקיבל, חלקן כועסות על העיכוב בחשיפה, הוא אינו חושש מתגובת משפחת נתניהו או מ"מכונת הרעל", ומצהיר כי ידבר אמת גם בבית המשפט. הוא מוסיף כי תחושת הבטן שלו הייתה ששרה נתניהו זקוקה לעזרה ולא מקבלת אותה, וכי היא לא יצאה מהבית עשרים שנה ללא ליווי צמוד.

הוא מתאר את ביתה של נתניהו כ"יקום מקביל", ומדגיש את הפער בין עולמותיהם. כרמלי גם מתייחס לביקורת על בני ציפר, אותו הוא מכנה "טרול שנהנה להטריל". הוא מסכם את דבריו באומרו שהוא לא נושך את היד המאכילה אותו, וכי כסף הניתן לתרבות הוא כסף של משלמי המיסים, וחובתו של שר התרבות לתמוך בה. הוא רואה עצמו כמי שנלחם למען התרבות המקומית ללא פשרות.