האויבת מהמגרב: למה אלג'יריה תפסה את הקו הכי אנטי-ישראלי בצפון אפריקה? | מיוחד לסופ"ש

אלג'יריה מחזיקה בעמדה אנטי-ישראלית מובהקת בצפון אפריקה, המושרשת בהיסטוריה ארוכת שנים של עוינות. עוד מימי מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור, בהן שלחה כוחות להילחם נגד צה"ל, ועד אירוח "הכרזת העצמאות הפלסטינית" ב-1988, אלג'יריה ביססה את מעמדה כאחת המדינות הבולטות בעולם הערבי המתנגדות לישראל.

שורשי העוינות נעוצים בתקופת המאבק לעצמאות אלג'יריה מצרפת, שנמשך 132 שנים. המאבק, שהסתיים ב-1962, עיצב את הזהות הלאומית האלג'יראית כשאיפה לשחרור לאומי ולהתנגדות לקולוניאליזם. לאחר עצמאותה, אלג'יריה אימצה מדיניות של תמיכה בתנועות שחרור לאומיות, וראתה בסוגיה הפלסטינית חלק ממאבק זה, תוך שימוש ברטוריקה של שחרור והתנגדות לקולוניאליזם.

היריבות העמוקה בין אלג'יריה למרוקו, שקדמה ליחסים עם ישראל, מהווה גורם נוסף. המאבק על השפעה במגרב והסכסוך סביב סהרה המערבית העמיקו את הפער. חידוש היחסים בין מרוקו לישראל ב-2020, וההכרה הישראלית בריבונות מרוקו על סהרה המערבית ב-2023, יצרו באלג'יריה חשש משיתוף פעולה אזורי חדש, המחריף את העוינות.

אלג'יריה שואפת למעמד של מעצמה אזורית, והעמדה הבלתי מתפשרת כלפי ישראל שימשה ככלי לחיזוק מעמדה בזירה הערבית והאפריקאית. בעולם הערבי של שנות ה-60 וה-70, העימות עם ישראל היה נושא מרכזי במאבק על לגיטימציה והנהגה, ואלג'יריה מיצבה עצמה כחזית המאבק הערבי והאנטי-קולוניאלי.

ההיסטוריה של היחסים בין יהודים למוסלמים באלג'יריה, כולל השפעת "צו כרמיה" הצרפתי והתפרצויות אנטישמיות, עשויה גם היא להשפיע על התפיסה האלג'יראית כלפי מדינת ישראל המודרנית.